ב"ה ירושלים, אור לכ"ו אדר התשפ"א
וַיֹּאמֶר משֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם (יא, ד).
ובברכות
ג,ב: מאי כחצות אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא כחצות, מי איכא ספיקא קמי שמיא, אלא דאמר ליה בחצות, ואתא איהו ואמר כחצות. ושם ד,א: וכיון דמשה הוה ידע למה ליה למימר כחצות, משה קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא.
והקשה בספר משנת יעקב על הרמב"ם להגרי"נ רוזנטל זצ"ל (הל' יסודי התורה ז, ו) דאיך אמר הקב"ה לשמה 'בחצות' דהא חצות אינו זמן אלא בין הזמנים, וז"ל שם:
והנה שאלתי את מרן הגאון הגרי"ז מבריסק זצ"ל, מה שייך נכלל לומר בחצות, הלא דבר הנחלק אין לו כלל תפיסת זמן, ולא שייך מציאות של חצות כלל, ואיך אמרי' דהקב"ה א"ל בחצות.
ואמר לי מרן זצוקלל"ה, דגם מיתה אינו תופס זמן, דאין רגע של מיתה, אלא כל זמן שחיים — חיים, ועם גמר החיות, הוי זה מות. ואשר ע"כ שפיר שייך לומר בחצות, דעד חצות הם חיו, ועם גמר החצות נגמר החיות שלהם, דמיתה אינו תופס זמן כלל.
ואמר לי כדוגמא מה דאיתא במדרש: ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, והרי בששה ימים נברא העולם, אלא עם גמר יום הששי, נגמרה הבריאה, ומיד היה יום השביעי, וזה מה שנאמר ויכל אלקים ביום השביעי. עכ"ד.
ובנטילת הורמנא נראה לתרץ באופן אחר. דהנה הזמן אין לו מציאות אם לא שנתפס בשינויים החלים בעולם בחלוף הזמן והמשכו, וכמו חצות הלילה, שהוא חציו של הזמן שבין שקיעת החמה להנץ החמה, אבל אם יעלה על הדעת שאין שם לא חמה ולא לבנה ולא גלגל יומי ולא תבל ומלואה, אזי אין לילה ואין חצות לילה ולא שייך המושג של זמן כלל וכלל.
והנה מצינו במדרש (שמו"ר כט, ט) שבמתן תורה צפור לא צווח עוף לא פרח שור לא געה אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש כו'. ונראה ההסבר בזה דמשום גילוי שכינה כדכתיב (שמות יט, כ) "וַיֵּרֶד ה' עַל־הַר סִינַי", ודומה כביכול שנעשה הר סיני מקומו, אזי בהכרח הוצרך לגלות שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ודמם העולם כולו להודיע שכולא קמיה לא חשיב. א"כ שמענו שבעת גילוי שכינה העולם דומם ואפילו אופנים אין אומרים שירה.
והנה מבואר במאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב (עמ' ער) דמהלך הגלגל היומי המסבב ומניע את כל העולם נמשך ממהלכם של האופנים שבמרכבה, וז"ל שם: "…וכמו האופן בתוך האופן הרי האופן האמצעי מוכרח להתגלגל בסיבות גלגול אופן החיצוני המקיפו מכל צד כו', כמו כן על דרך משל, סיבות גלגול הגלגל היומי הוא עפ"י הכרח מחמת גלגול האופנים הרוחניים הסובבם ומקיפם מכל צד שהם מתגלגלים ברוחניות כו'".
ולפי"ז נראה גם גבי חצות לילה דיציאת מצרים, כיון דהיתה עת גילוי שכינה כדכתיב "בחצות לילה אני יוצא בתוך מצרים", וכדדרשינן בהגדה אני ולא מלאך אני ולא שרף כו', א"כ היתה ג"כ שעה ששור לא געה ואופנים לא אמרו שירה, וכיון שהאופנים לא נעו ולא זעו א"כ גם הגלגל היומי עצר מהלכו, וכשהגלגל עצר מהלכו עצר הזמן מלכת, ודומה באמת כאילו הלילה נחצה לשנים, ומיתת המצרים לא היתה לא בחציו הראשון ולא בחציו השני אלא ביניהם, והיינו דברי רש"י כחצות הלילה כהחלק הלילה. וכמובן אין הכוונה שהיה זמן כהרף עין ביניהם, דבשעת גילוי שכינה אין תפיסה לזמן כלל, אלא דהלילה נשבר לשני שברים, וביניהם גילוי שכינה. ולסבר האוזן יש להמשיל דהוי כאילו חזר העולם לתוהו ובוהו בחצות הלילה וכשחזר למציאותו היו הבכורות מתים. כנלענ"ד.