תוכנו של חג הסוכות וזמנו בתקופת השנה

ע"פ האמור נראה לבאר עוד שתי תמיהות קיימות בענין חג הסוכות. א. מה ענין חג הסוכות שהוא לזכר ישיבת סוכות וענני כבוד דיציאת מצרים, לחודש תשרי. ב. טעם למה נבחרה ישיבת סוכות וענני כבוד מכל ניסי מצרים הגדולים והעצומים לזכור על ידה יציאת מצרים.

והנה אנו מוצאים שני דרכים עיקריים למקום ב"ה להנהיג בם עולמו ולהודיע דינו ומשפטו לברואיו. א. הטבע, שהוא כמבואר כסות של עולם כמנהגו נוהג, אך באמת בו ועל ידו הקב"ה לטוב ולמוטב זה ישפיל וזה ירים. ב. הנסים, שעל ידם הקב"ה פושט ידו החזקה וזרועו הנטויה להראות עליונותו על הכל בלי שום הגבלה.

התוקף והרום של מידת הנסים, היתה ביציאת מצרים (והנסים שאחריהם קריעת ים סוף ומתן תורה), שעליהם נאמר (דברים ד, לב): "הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ", א"כ חג הפסח בחודש ניסן הוא סימן להנהגת השם בדרך הנס של שידוד המערכת וזעזוע מוסדות תבל. ואולם כבר הזכרנו (במאמרי פורים) מדברי דרשות הר"ן "שחפץ השם יתברך ורצונו לקיים מנהגו של עולם בכל מה דאפשר, ושהטבע יקר בעיניו, לא ישנהו אלא לצורך הכרחי", והטעם י"ל דרק ע"י הטבע יוכל להתקיים חפץ המקום של "דירה בתחתונים", כי אם מידת הנסים מושלת יותר מן ההכרחי אזי בטלה הבחירה ונעשה העולם לעולם המנוהל במידת הדין שאינו יכול להתקיים. א"כ עיקר תכלית הנסים היא לזכרם בשאר ימים דלא איתרחיש בהו ניסי, בימים שדומה שהטבע הוא המושל ואורח בעונתו בא, ועל כן באה מצות סוכה בחודש תשרי, כי בו התוקף והרום של כוח הטבע – "באספך את תבואת הארץ", אזי ביותר יש לנו לזכור יציאת מצרים, ולהכיר כי מי שהוציאנו ממצרים הוא שברא את העולם וטבע את טבעיו, והוא ב"ה אל מסתתר בהסתרה שבתוך הסתרה, ובכל רגע ורגע מחדש בטובו כל הבריאה על כל פרטיה, ועומד מאחורי כל מזל ומזל המכה בכל עשב שבעולםב).

ומעתה באשר לטעם למה נצטוינו על מצות סוכה לזוכרה במצוה מיוחדת יותר מכל שאר הניסים הגדולים שביציאת מצרים מלפניה ומלאחריה. יש לומר, דהוא הדין והוא הטעם, שכן חניית סוכות היתה החניה הראשונה מיד אחר יציאתם ממצרים מרעמסס, ושם עשו סוכות להגן מפני החום (כרש"י), וצ"ל דעדיין לא כיסו אותם העננים מלמעלה. והטעם נראה, כי חפץ המקום להודיע להם כבר ביציאתם כי תור הנסים חלףג), ומעתה ידרשו לתת יד וכתף בדרך טבע וכן פה בתפילה במילוי צרכיהם, ועל כן מיד אחר שנסעו מים סוף בא נסיון הצמא במרה שהלכו ג' ימים במדבר ולא מצאו מים (שמות טו, כב), ואחר כך נסיון הרעב במדבר סין, ולא זכו שיוריד להם המן בבקשה ותפילה ובא אחר התלונה, ואחר כך שוב נסיון הצמא ברפידים, ולא זכו שיותן להם הבאר ע"י בקשה ותפילה, אלא אחר התלונה. ואחר כך בא עמלק, והיו צריכים לבחור אנשים ולהלחם, לא כמחנה מצרים שנצטוו להחריש וה' נלחם להם. כל זה להגביל מידת הנהגת הנס ולהרגיל ישראל לעבוד את בוראם בתוך גבולות הטבע. ועל זה אמר הכתוב (דברים ח, ב): "וְזָכַרְתָּ אֶת־כָּל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה"א גו' בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹתְךָ לְנַסֹּתְךָ גו' הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם־לֹא".

והנראה כי הנהגת המקום עם ישראל בדור המדבר היתה להרגילם כאמור לעבוד את בוראם בלא שיביאו לידי הכרח לעשות נסים מפורסמים עבורם, וגם להרגילם לזמן שאין ישובים על אדמתם, והיתה ההליכה במדבר כעין כבישת הדרך לגלויות העתידות אחר החורבנות, כי אף שזה עתה נגאלו משעבוד ממצרים, מ"מ היתה להם ירידה מצד מסוים, כי במצרים היו היתה להם אחוזה בארץ גושן שנתנה להם במתנה, ובמדבר היו מהלכים מחניה לחניה כדרך גולים. והמכוון בהנהגת דור המדבר היתה להודיע ולהראות כי אף בעת שהם שרויים במדבר הגדול והנורא הוא הגלות, מקום נחש שרף ועקרב, הם השונאים הטורפים והמענים, גם שם עוד ידו נטויה עליהם לשמרם ולהגן עליהם, ואין הדבר תלוי אלא בתפילה ובקשת פני ה', ואז הדבר קרוב להספיק כל צרכיהם בעודם במדבר ובגלות, אם בדרך הטבע ואפילו בנסים, עד אשר ישלימו הצירוף והבירור שעליהם לעשות במדבר ובגלות, ואז יביאם לארץ אבותיהם ולגאולת עולם.

וליבי אומר, כי בזכות ישיבת סוכות זכו לענני כבוד, כי כמו דוחק המים והלחם שהיו נסיונות לצרף אותם, גם הסוכות היה נסיון עבורם, כי יצאו ביד רמה ממצרים ומיד בחניה ראשונה נדרשים לדור בסוכה דירת עראי רעועה. והם באהבת הנס הנעשה להם עמדו בנסיון וישבו בסוכות כבאפיריון מלכים לא התרעמו ולא התלוננו, ועל אותה שעה נאמר (ירמיה ב, ב): "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ גו'", ועל זאת זכו מיד לענני כבוד שהיו ראויים להם מתחילה. והיתה ישיבת סוכות רמז להם לבאות, שאם יבטחו ביוצרם בכל הרפתקי דיעדו עלייהו בדרכם במדבר וישאלו צרכיהם דרך בקשה ותפילה, כבר כל משאלות לבם וצרכיהם ערוכים ומזומנים לספקם להם. וכך היו המן והבאר מזומנים ליתנם לישראל אלא שלא משלו ברוחם ובאו במריבה ותלונה, ואעפ"כ ניתנו להם המן והבאר, ובחסד ה' לא פסקו מהם כל ארבעים שנה, כדי שבכל עת שיזדמן להם נסיון נוסף יזכרו בלחם ובמים אשר הם אוכלים ושותים, ויבינו כי לבעבור לנסות אותם באה שעת הדחק הנראית להם כצרה וישועתם כבר היא מוכנת מאחורי הוילון.

ולדרך זו יש לומר, דתנאי דפליגי (סוכה יא,ב) אי סוכות ממש או ענני כבוד, אינון תרי סיטרי דחד מוניטא, ולדברי שניהם תוכן מצות סוכות לזכור ישיבת סוכות בכל הדורות ועי"ז לידע להוודע כי הקב"ה עוזר וסומך לעמו בכל העתים והמצבים, ואפילו גזר עליהם גלות ומדבר יוכלו עמוד אם אך יתנו לבבם לבטוח ביוצרם. ור' עקיבא אומר סוכות ממש, שראשית הבטחון הוא ע"י שעושים כלי לקיום ועמידה בגזירה בדרך הטבע, ואפילו סוכה רעועה מחשיבים אותה לאפריון ולחסד ה', ולר' אליעזר ענני כבוד, להוודע ולהזכר כי כבר היינו בכגון דא ומאן דעני לאבהתנא הוא יענה יתן, כי הישועה קרובה וענני כבוד מוכנים ומזומנים לירד, והסוכות שאנו מתבקשים להעמיד הם לשעה קלה ולרגע קטן.

gh