אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאָסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְקֹוָ֖ק שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן: (ויקרא כג, לט)

חג' ה' — ה' הוא האלוהים, ואלהים בגי' הטבע

במה נתייחד חג הסוכות משאר המועדים שנקרא "חג ה'".

ויש לתת טעם בהקדים התבוננות בשני מאמרים שגורים. הראשון מקרא כתוב "ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (דברים ד, לה ובכ"מ בשיוכים שונים), ויש להבין דהא ב' שמות המה של היש האחד האמיתי, ולמה שם אלהים בא כאן בה"א הידיעהא). המאמר השני הוא הגימטריא השגורה מפי המקובלים (פרדס להרמ"ק שער יב, פרק ב): "אלהים בגימטריא הטבע", והדבר תמוה שהגימטריא מכוונת רק ע"י שנוספת ה' הידיעה למילה טבע. ויש לבאר המכוון, כי הדבר שהוא גלוי ומושג לעינים ניתן בו ה"א הידיעה, והדבר שאינו נראה לעין אך הוא מוכרח מהיקשי השכל לא ניתן בו ה"א הידיעה, ולכן הטבע בגי' אלהים, כלומר הטבע הלזה הידוע לנו בה"א הידיעה הנראה לנו והמוחש לנו, באמת אינו אלא העלם על אור אלהים אשר מחייהו ומהוה אותו, ואף שאינו נראה לעין בשר, ידענו בהכרת השכל שכך הוא שהרי אי אפשר שיסוב הגלגל בלא מסבב (רמב"ם יסוה"ת א, ה). וא"כ הטבע בגי' אלהים, ר"ל אלהים מכסה עצמו ע"י הטבע, וע"ז נאמר (ישעיה מה, טו): "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר".

וכעי"ז יש לומר בביאור "ה' הוא אלהים", שהרי השם 'אלהים' במשמעות אדון העולם ישנו גם אצל האומות שאינם מכירים בשם ה', וכמו שמצינו ביוסף שאמר לאחיו (בראשית מב, יח): "זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת־הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא", ובזה עדיין לא הסגיר את עצמו שהוא מזרע אברהם בית אביהם וכסבורים שמצרי ירא שמים הוא ואף שאינו מכיר בה' אלוהי ישראל (ופשיטא שאילו אמר "את ה' אני ירא'" היו מכירים בו). וזה כוונת "ה' הוא האלהים" כי אחר שנודענו כי יש אלהים שופטים בארץ עדיין צריכים אנו לידע ולהוודע כי האלהים המושל בכל הוא ה' אלהי ישראל, אשר נגלה לאברהם וכרת ברית עמו ולזרעו ונתן לנו התורה והעולם נברא בשביל התורה וישראל. אם כן שם הוי"ה הוא יותר מסתתר משם אלהים, כי לשם אלהים אפשר לבוא ע"י ההיקש השכלי בהתבוננות בטבע ובמעשה שמים וארץ, אבל לשם הוי"ה אנו צריכים לעיון בדברי ימי עולם, ולמסורת אבותינו ולאמונה הטבועה אצלנו בירושה מאבינו הראשון. וזהו "ה' הוא האלהים" לומר האלהים המושל בכל הנגלה לנו ע"י התבוננות בעולם בסדריו וטבעיו הוא כביכול מלבוש וכסות לרצון העליון שנתאוה ית"ש להיות לו דירה בתחתונים ע"י ישראל שישמרו תורתו וישפיע עליהם טובו כטבע הטוב להיטיב ונגלה לאבותינו בשמו הקדוש שם הוי"ה.

ובזה יתבאר הפסוק "באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה'", שהרי בישול הפירות והתייבשות התבואה בסוף הקיץ ואסיפת הפירות בכל שנה בתקופתה היא דבר שבטבע, ואפשר שיהיה החג הזה נחוג גם אצל אומות העולם הרחוקים ומנוערים מהכרת המקום ב"ה, והפחותים שבהם יבואו לקרוא לחגם בשם "חג הטבע", והיותר כשרים יקראוהו "חג האלהים" על שם שמכירים שהטבע לא נברא מעצמו אלא יש אלהים עליון על כל הארץ שבראה ומנהיגה. אך לא כן חלקנו, עמו ונחלתו של הקב"ה, יודעים ומאמינים שהקב"ה ברא את העולם בשביל התורה ובשביל ישראל, וברא את הטבע ליתן על ידו שכר טוב לעושי רצונו אף בעולם הזה, ועל פי מעשיהם תידון כל שנה שחונה וגשומה, ואין הטבע אלא כסות שהקב"ה מעלים עצמו בו, כמשל המבואר בדא"ח ('לקוטי תורה' לרבינו הזקן זי"ע, דרושים לסוכות ד"ה ביום השמיני עצרת, ובכ"מ) באב רחום המסתתר לבנו אחורי הדלת כדי שימצאו בנו חביבו וישמח בו. ונמצא דהכתוב מפרש לגרמיה, "תחגו את חג ה'" ולמה נקרא חג ה', שהרי זו עונת "באספכם את תבואת הארץ", שהוא גילוי של ה' הטוב אשר פעל כל זאת, כדי לקיים חפצו בעולמו שברא כרצונו ית"ש.

gh