האזינו
הֲ־לַה֙' תִּגְמְלוּ־זֹ֔את עַ֥ם נָבָ֖ל וְלֹ֣א חָכָ֑ם הֲלוֹא־הוּא֙ אָבִ֣יךָ קָּנֶ֔ךָ ה֥וּא עָֽשְׂךָ֖ וַֽיְכֹנְנֶֽךָ: (האזינו לב, ו)
ה' התימה רבתי, ב' תמיהות
ה' דהלה' רבתי (ותיבה בפני עצמה). בכמה מקומות נתבאר דאות זעירא באה למעט במשמעות כמו תיבה הנקודה, ואות רבתי באה להעצים או לכפול התיבה, והכא מאי רמז. ונראה הלה' ה' התמיהה באה להטעים תמיהה כפולה, דיש ב' תמיהות גדולות במי שגומל בהנהגה שאינה ראוי כלפי יוצרו, האחד שהרי גמלו כל טוב מיום שנברא ועד הנה, והשני שהרי האדם כאבק פורח והקב"ה מלך מלכי המלכים ואיך ירהיב עוז להמרות פיו. והיינו כפל התמיהה. והדברים דבוקים עם המשך הכתוב: עם נבל, שכופר בטובה, ולא חכם, שמורד במי שכל הכוחות שלו, הלא הוא אביך קנך, ואיך תגמול רעה תחת טובה, הוא עשך ויכוננך, הוא יצרך מעפר ומה עמידה לך לפניו.
ובאמת הדבר כמעט מפורש ברש"י כאן אלא שלא פי' בהדיא דה' רבתי היא לשון כפל, וזה לשון רש"י ז"ל: "הלה' תגמלו זאת, לשון תימה וכי לפניו אתם מעציבין שיש בידו ליפרע מכם ושהטיב לכם בכל הטובות. עם נבל, ששכחו את העשוי להם. ולא חכם, להבין את הנולדות שיש בידו להטיב ולהרע. הלא הוא אביך קנך, שקנאך שקננך בקן הסלעים ובארץ חזקה שתקנך בכל מיני תקנה. הוא עשך, אומה באומות. ויכננך, אחרי כן בכל מיני בסיס וכן מכם כהנים מכם נביאים ומכם מלכים כרך שהכל תלוי בו". הנה פירש הפסוק בדרך תימה כפולה, על כפיות הטובה ועל העדר היראה מפניו, אבל בסיפא דקרא פי' שתי הבבות לענין כפיות הטובה, הלא הוא אביך קנך שקנאך לחלקו וקננך בארץ ישראל כו', והוא עשך שבחר בך מכל האומות כו'. ויש לבאר טעם רש"י דהא דרך בכל מקום לחתום בדבר טוב ולכן בסיפא דקרא לא מיירי קרא אלא בטובות שעשה המקום לישראל, ומכל מקום כשאמר 'הוא עשך' כבר רמז גם שיצרו מעפר וסופו לעפר ואיך ימרה. כנלע"ד.
gh