במעמד כל נדרי: סְלַֽח־נָ֗א לַעֲוֹ֛ן הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּגֹ֣דֶל חַסְדֶּ֑ךָ וְכַאֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה מִמִּצְרַ֖יִם וְעַד־הֵֽנָּה: וַיֹּ֣אמֶר ה֔' סָלַ֖חְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ (במדבר יד, יט־כ)

מעמד 'כל נדרי' – כח בי"ד והערבות בין הכלל והפרט

בשו"ת 'גבעות עולם' (חלק הדרוש, דרוש יא) תמה למה תקנו לומר את הפסוק "סלח נא לעון העם הזה" גו', האמור אחר חטא המרגלים, דוקא אחר כל נדרי ולפני שהחיינו, ומה ראו להטעין על משאנו כאן את כל מה שחטאנו ממצרים ועד הנה. ותירץ דהכוונה לעורר מידת הרחמים כמו שנתעוררה בעת יציאת מצרים שלא היו ראויים לגאולה, והללו עוע"ז וכו', וגאלם ברחמיו בלימוד הזכות שמפני קושי השעבוד נפלו במ"ט שערי טומאה, וכן אנו מבקשים לעורר זכות על עצמנו שמפני קושי הגלות ומצוקות החיים הננו כאשר הננו וכדלים וכרשים דפקנו דלתיך. עיי"ש שהאריך. וע"ע מה שהאריך בשו"ת 'שואלין ודורשין' (חלק ז, סי' כא).

ונראה לבאר באופן אחר טעם אמירת הפסוק האמור בליל יום הכיפורים. דהנה כתיב התם בכתוב שאחריו וגם אנו אומרים זאת בנוסח התפילה: "וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ", ולכאורה תמוה, דהרי לא מצינו שעשו ישראל תשובה שיהא ראוי לומר על זה סליחה, שהרי משה לבדו עמד בתפילה לפני המקום וישראל עדיין במריים עומדים עם המרגלים. ויתירה מזו, אף לאחר שהודיע להם משה הגזירה ונתאבלו, למחר שוב ריקד היצר ביניהם והעפילו לראש ההר נגד ה' ונגד משה.

ותן דעתך כי אמנם במעשה העגל אחר שהפגיע משה בתפילה (שמות לב, יא): "לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ גו'" באמת לא מצינו סליחה ומחילה, אלא כתיב (שם, יד): "וַיִּנָּחֶם ה' עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ", והיינו רפואה לפי שעה, ורק אחר שירד משה וטחן את העגל ודן את הפושעים ועמדו כל ישראל בתנועה של תשובה ארבעים יום ואז ביוה"כ סלח הקב"ה לישראל. ואיך כאן מיד בסיום תפילתו של משה נאמר לו 'סלחתי כדבריך'.

אלא יש לומר דכאן במעשה המרגלים שהיה משה בתוך המחנה יחד עם כל ישראל, כשנשא ליבו בתפילה על ישראל נעשה כשליח ציבור של ישראל (משא"כ במעשה העגל כיון שלא ראה המעשה והיה ברקיע ולא ידע כי שחת העם לא היה יכול להיחשב כש"ץ), וכיון שנתחטא לפני המקום בתפילה ובתחנונים נחשב כאילו העם כולו מתחטא בתשובה לפני המקום, ואפילו שרבים מישראל ושמא רובם עדיין לא שבו, כי כח הש"ץ והציבור מבטל דעת היחיד.

ונראה דזה הטעם לקביעת פסוק הנ"ל בסדר כל נדרי, הוא לרמז שנותנים לש"ץ כח כשליח הציבור ושליח בי"ד של מטה להתפלל עליהם. ואולי זה טעם נוסף גם למה שמעמידים בי"ד אצל הש"ץ ועושים מעשה בי"ד של התרת נדרים ומתירים להתפלל עם העבריינים, הכל כדי להגביר כוח הציבור וכוח הש"ץ, ומתחברים כל הקהל לציבור אחד שכולם ערבים זה בזה, וכל אחד ואחד מבין שתפילתו קובעת לעצמו ולכל הקהל, וזה שורש האימה היתירה שבמעמד כל נדרי.

gh