הַנִסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ גו': (נצבים כט, כח)

לרמב"ן הנסתרות הן השגגות, וא"כ למה לא אמר הנעלמות, וביאור האיך בתשובה מיראה נעשין לו כשגגות והרי הזיד

רש"י מפרש שהנסתרות הם מה שעוברי עבירה עושים בסתר, וז"ל: "הנסתרת לה' אלהינו – ואם תאמרו מה בידינו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר (לעיל יז) פֶּן־יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ וגו', ואחר כך (לעיל כא) וְרָאוּ אֶת־מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִיא, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חבירו, אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות, לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים וכו'".

הרמב"ן מביא דברי רש"י כ'דעת המפרשים', וכותב: "ודעתי בדרך הפשט, כי הנסתרות הם החטאים הנסתרים מן העושים אותם, כמו (תהלים יט יג): שְׁגִיאוֹת מִי־יָבִין מִנִסְתָּרוֹת נַקֵּנִי, יאמר הנסתרות לשם לבדו הם אין לנו בהן עון אשר חטא, אבל הנגלות שהם הזדונות, לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת חוקת עולם, שכך קבלנו על אשר ישנו פה ועל אשר איננו פה לדורות עולם. ולפי שהביא באָלָה לעשות כל המִצְוָה, הוציא מן החרם העושה בשגגה שלא יתקלל באלה הזאת. ודברי אונקלוס מטין כן, שאמר דמטמרן קדם ה' אלהנא, ואם כדברי המפרשים ראוי לו לומר דמטמרין לה' אלהנא".

והנה לפי רש"י מובן הכינוי 'נסתרות' לפי שמדבר בעוברי עבירה העושים מעשיהם במחשך ובמסתרים. אבל לפי רמב"ן יש להבין למה נקט הכתוב לשון מסתורין, והיה אפשר שיאמר 'הנעלמות', שהוא לשון המצוי בכמה מקומות כשמדבר בשגגות. וגם לשון הכתוב 'לה' אלוקינו' לפי רש"י ניחא טפי דלה' אלוקינו כי בידו ובכוחו להפרע מהם ולא לנו, אבל לרמב"ן מה מייחס כאן לה' אלוקינו, דאע"פ שלפניו הם גלויים וידועים אין זה מספיק לייחסם ממש לה' אלוקינו, והיה ניחא טפי לכאורה שיאמר 'לא לנו הנסתרות' כי העיקר כאן לומר שאין לנו בהם אשמה ולא להסמיכם על ה'.

ונראה, דהנה ידועים דברי הגמ' (יומא פו,ב): "אמר ר"ל: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר (הושע יד, ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ וכו'". ויש להבין, למה באמת נעשות לו כשגגות, הרי די היה שנאמר גדולה תשובה שמוחלת עוונות או ממרקתן, אך מאיזה טעם נחשב לו כשוגג דבר שהיה מזיד בו. וצריך לומר דהעושה תשובה, ואפילו תשובה מיראה, הרי עתה מתחרט בזה ורע ומר לו עזבו את ה', ולפי מחשבתו וידיעתו של עכשיו אילו נזדמנה לו עבירה זו שוב או אילו היה שייך שתינתן לו הבחירה מראש לעשותה, הרי גלוי לפני יודע תעלומות שלא היה נכשל בה, א"כ מה שלשעבר עבר עבירה זו היא מחוסר הידיעה וההכרה שהוא מכיר עכשיו, ולכן כשעושה תשובה נחשב לו כעין מחוסר ידיעה דהיינו שגגה.

נמצא דבאמת כל השגגות שאדם עשה עליהם תשובה נחשבות לשגגות, ויש לומר דלכן קראם הכתוב נסתרות שהם לה' אלוקינו, דאף שהחרטה היא מעיקרי התשובה והיא המרירות, אבל כפסע קל בין החרטה לבין העצבות שהיא עצת היצר הרע שרוצה שוב להכשילו, ודוחק בו לשקוע בהרהורים האיך בא לידי כך שנפל באותו החטא, לכך אומר הכתוב הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו – על האדם לעשות תשובה ואיך התגלגל אליו החטא הוא בהדי כבשא דרחמנא דלה' אלוקינו.

gh