כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לה֖' אֱלֹהֶ֑יךָ וּבְךָ֞ בָּחַ֣ר ה֗' לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: (ראה יא, כו)

"שלא עשני גוי", בלידתו קאמר או בהאי יומא קאמר

בשו"ע או"ח (סי' מח, סעי' ד) פסק: "צריך לברך בכל יום שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה". ובהג' הרמ"א שם: "ואפי' גר יכול לברך כך"א). אבל הב"ח כתב: "ופירוש שלא עשני גוי עבד אשה הוא, שלא מסר נפשו על ידי מלאכו להורידה לתוך גופו של גוי או עבד או אשה בתחלת ברייתו, ולפי זה הגר אינו מברך שלא עשני גוי". והט"ז כתב, וז"ל: "מו"ח ז"ל (Zהב"ח) חולק על הוראה זו של רמ"א, דמה שנכנס לדת ישראל הוא ע"י בחירתו ולא עשאו הוא ית' מתחלת בריאתו לגר שיקבל דת ישראל, ע"כ אין לגר לומר ברכה זו. ונראה טעם רמ"א דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכדאמרינן פ"ב דיבמות דף כ"ג לכי מגייר גופא אחרינא הוא, ממילא הוה שפיר עכשיו עשיה חדשה כאלו בראו הוא ית' עכשיו מחדש".

ופשיטא להו לרבותינו ד'שלא עשני' פירושו בתחילת ברייתו של האדם, כמו שכתב הב"ח, ונראה דל' 'עשאני' הכי משמע. ולולא דפשיטא להו הכי, לכאורה היה אפשר לתרץ בפשטות, שה'שלא עשני' מוסב ליום שבו האדם מברך את הברכה ולא ליום שבו נולד. וכדמות ראייה מ'שלא עשני עבד', דאטו גוי שנולד בן חורין ובעודו גוי נמכר לעבד, ואחר כך נמכר לישראל ונעשה עבד כנעני, אטו השתא בהיותו עבד רשאי לברך 'שלא עשני עבד' הואיל ונולד בן חורין, אתמההב) [ואע"פ שפטור מן המצוות מ"מ מחויב בהם כאשה, וא"כ כמו שהנשים מברכות כל הברכות חוץ משלא עשני אשה, אטו נימא שאף עבד זה יברך 'שלא עשני עבד'], אלא פשיטא דעל של עכשיו באנו, ושלא עשני גוי בהאי יומא קאמר.

ועוד ראיה מדעת רבי מאיר במנחות (מג,ב): "חייב אדם לברך ג' ברכות בכל יום, שעשאני ישראל, שלא עשאני אשה, שלא עשאני בור". נכנס 'בור' תחת 'עבד' בא בור ולימד על כולם דלא בתחילת ברייתו מיירי, אלא על טיבותא דהאי יומא דידיה קא משבח שנתן בו חלקו עם ישראל החייבים בכל המצוות לזכות בהם לחיי העולם הבא.

gh