מסעי
מפני מה אין הכהן גדול בעצמו מספק מים ומזון לגולים — דיון בתשובות אחרונים והצעה חדשה
במשנה במסכת מכות (יא,א): "אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו". ומקשים, אמאי לא סיפקו הכהנים הגדולים עצמם את המזון והכסות, והרי אינם נקיים לגמרי בענין זה, שהרי רש"י כאן כתב שתלה הכתוב יציאת הרוצח במותו של הכה"ג שהיה לו להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בימיו.
א. וב'ערוך לנר' למכות שם תירץ: "ומה שהאמהות דוקא החזיקו ולא הכהנים בעצמם, י"ל שהכהן לעולם לא יבא לידי כך שממנ"פ אם יודע שחטא על שלא התפלל ומתחרט, א"כ אין לך דבר עומד בפני תשובה ונתכפר חטאו ושוב לא תועיל תפלת הרוצחים עליו, ואם לא יודע שחטא א"כ גם הוא לא יספיק. אבל האמות י"ל שידעו החטא ותהיינה דואגות על חיי בניהן".
ואחר קידה והשתחויה יש להשיב קצת דאף שעשה תשובה ונתכפר לו, שמא בשעת הקטרוג יתעורר חטא אחר כבוש, דאפילו באבות העולם מצינו שהיו מתייראים "שמא גרם החטא", ותפילת אחרים כנגדו היא כשעת הקטרוג ופקנסו מתבקרת.
ב. וב'בן יהוידע' (חידושי אגדות להרי"ח זי"ע, בעל ה'בן איש חי') כתב: "יש להבין למה לא יספיקו להם הכהנים עצמן, ואם משום דנשים לבם רך למה לא יספיקו להם נשותיהן של כהנים. ונ"ל בס"ד דכהנים גדולים עצמן איכא זילותא לגבייהו, שיהיו חוששים לקללה של זה הרוצח, ואפילו אם ירצו להספיק לא יניחום הבית דין וכל ישראל דזילותא גדולה היא זו לכל ישראל, דאיך הכה"ג אשר הוא מאורן של ישראל וכל כפרתם תלויה בו ובתפלתו, יהיה חושש לתפלתו של זה הרוצח המאוס פן ימיתנו בתפלתו, ויהיה נצרך לפייסו בעבור זאת בהספקה של מחיה וכסות, על כן אפילו אם ירצה הכהן הגדול להספיק, לא יניחוהו הסנהדרין וכל ישראל שכולם מתייקרים בו, ועל כן אם תרצה אשתו להספיק מוחין בידה כי מה שתעשה אשתו כאלו הוא עשה כי מכיסו לוקחת, אבל אמו אין מוחין בידה, כי אומרים העולם נשים דעתן קלה ולבם רך מאד ועושין כן שלא לצורך".
ואחר נשיקת הרצפה ונטילת רשות גם כאן יש להשיב קצת, דמצאנו למשה עבד ה' רבן של ישראל שחשש לתפילתם של רשעים והתפלל כנגד עדת קורח ככתוב (לעיל טז, טו): "וַיִּחַר לְמשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל־ה' אַל־תֵּפֶן אֶל־מִנְחָתָם" גו'.
ג. עוד הביא הרי"ח שם תירוץ נוסף ונביא לשונו: "ברם רבני אשכנז ז"ל אמרו טעם אחר בזה שאין הכהנים בעצמן מספיקים אלא אמותיהם, דחוששין למרמה, דכתב מהרש"א (ח"א מכות י,ב ד"ה א' הרג, ודלא כריטב"א שהסתפק בזה), הרוצח בשוגג אפילו אין עליו עדים ה"ז גולה ע"פ הודאת עצמו. ולפ"ז אם יהיה כה"ג עצמו מספק לרוצח יבא אדם ערמן ויאמר שרצח בשוגג כדי שינוס לעיר מקלטו ויתפרנס מן כה"ג, ואם ימות כה"ג גם הוא יצא מעיר מקלטו, אבל עתה שמספקין אמותיהם לא ירצה לעשות תחבולה לומר חטאתי ויכנס בבית האסורים הזה של עיר מקלט, דחושש אולי תמות האם קודם בנה בכמה שנים ומי יפרנסו באותם הימים דאין האם קיימת עכ"ד", וע"כ מדברי הרי"ח (וע"ע שם שתירץ ע"פ דבריהם גם מה שאין נשות הכהנים מספקין המזון וכסות).
ומיהא בעניותן הא נמי לא נהירא, דהא למהלך זה באמת גם הכהן גדול ראוי לחוש לתפילתן ולספק מזון, אלא דמשום חשש רמאין העביר הסיפוק לאמו, ודלא כתירוץ ה'בן יהוידע' עצמו דיש זילותא אם יספק, או כתירוץ ה'ערוך לנר' דממ"נ אינו חושש ולא יספק, אבל לדברי חכמי אשכנז יש לו לחוש לקטרוגם אלא שמשיב בערמה תחת רמאות שיחששו שתמות אמו לפניו כדרך ארץ וישתיירו בלא מזון. אבל אין החשבון מכוון דהא אחר שתמות האם שוב יחזור חששו שמא יתפללו עליו לקצר ימיו, ובאין אֵם יהיה אנוס לשלם מכיסו, ואדרבה לדבריהם יתפללו שתמות האֵם שהרי סעודת כהן גדול עדיפה מסעודת אמו שהרי מכבדים את הכה"ג משל אחיו ומעשירין אותו.
ועוד קשה לי לדבריהם, דהנה ל' המהרש"א שם, מוסב גבי הא דאמרינן בגמ' שם: "במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד לזה אין עדים ולזה אין דין עדים הקב"ה מזמינן לפונדק אחד כו'", וע"ז כתב המרש"א: "ק"ק דמשמע מזה שהרג בשוגג בלא עדים שהוצרך ליגלות ולא ידענו על מה, דהא הגלות לערי מקלט אינו רק מפני גואל הדם שיהרגנו ואם אין עדים בדבר היאך יהרגנו הגואל. ואפשר לומר אם הוא מודה בדבר או שיתוודע הדבר ע"י קרובים ופסולים שפטור הגואל אם יהרגנו ודו"ק". ואיכא למימר דמה שהצריך מהרש"א למודה מפי עצמו הוא מטעם דגלות כפרה, ובי"ד מחייבין אותו גלות ע"פ עצמו, אבל י"ל דגם לדידיה הדבר דתלוי בהודאתו, דאם חזר בו הפה שאסר הפה שהתיר, ולכן באופן שתמות אם הכהן גדול יוכל לבוא לבי"ד ולומר שקר דברתי ויתן אמתלא לדבריו שהיה עני ואינו יכול לזון את עצמו ולכן הרשיע עצמו, ואז יפטרוהו מגלות ולא יניחו לגואל הדם להרגו ולא יפטרוהו אם יהרגנו. א"כ אין במה שהעבירו ההספקה לאם הכה"ג תקנה למנוע הערמה.
ד. והנראה לי בעני"ד אכתוב בהורמנא דרבנן, והוא נכנס בפתח שפתח מרן הרי"ח זי"ע לענין החשש דזילותא אבל מצד אחר קצת, ואולי יוכל עמוד כתירוץ בפני עצמו. דהנה כתיב (דברים יז, ח־י): "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט וגו' דברי ריבות בשעריך גו' ובאת אל הכהנים הלוים וְאֶל־הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְעָשִׂיתָ עַל־פִּי הַדָּבָר" גו', ושופט זה היינו כהן גדול (עי' סוטה מה,א). והנה כל הבתי דינין שבישראל הם תחת בית דין הגדול והם ממנים אותם (סנהדרין פח,ב) ובית דין הגדול כפוף לאב בית דין העומד בראשו והוא הכהן הגדול, ונמצא שהכהן גדול כמו נותן גושפנקא דידיה לכל הדינים שנעשים בבתי הדינים בישראל. ומעתה אם הכה"ג עצמו, מי שחותמו טבוע על כל פסק ופסק שיוצא מבית דין ומה עוד בדיני נפשות, אם בא בעצמו לשלוח מים ומזון לרוצחים הנשפטים לגלות כדי שלא יתפללו עליו שימות, דומה כאילו ליבו נוקפו על צדקת הדין, ועושה מעשה כאילו עברו הבי"ד עליו את הדין, והוא זילותא דבי דינא רבא שהוא עצמו ממונה עליו, וגורם לבני אדם לפקפק ולהרהר גם בפסק זה וגם בשאר דבריהם ונפיק חורבא לישראל. משא"כ כשאימו שולחת זאת, אין הרואה אומר שיש כאן נקיפת לב על הדין, אלא לב אם רחומה, שדואגת לבנה מתפילת אחרים כמ"ש מרן הרי"ח זי"ע.
gh