מסעי
מפני מה לא התפלל אהרן שיכנס לארץ כמשה שהתחנן אל ה', דברי המפרשים ושתי ביאורים חדשים בס"ד
לא מצינו שהתפלל אהרן שיכנס לארץ ישראל, כמשה שהרעיש את הרקיע בתקט"ו תפילות עד שאמר לו המקום "רב לך", ולמה כן. ואזכיר כמה ביאורים שמצאתי, ועוד שנים שחנני השי"ת בס"ד.
א. החיד"א ב'פני דוד' (ואתחנן אות ח) מביא בשם המקובלים זי"ע, וז"ל: "אהרן הכהן נתגלגל בעלי הכהן ובעון ע"ז היה חייב סקילה לכן ותשבר מפרקתו ויפול מן הכסא, ואח"כ נתגלגל בעזרא הסופר שהיה גם כן כהן ושם נתקן עכ"ד האר"י זלה"ה. ואני קבלתי שלכן לא התפלל ליכנס לארץ כי ידע שיכניס את ישראל אחרי כן עכ"ל הרמ"ז ז"ל".
ב. בחידושי הגרי"ז זצ"ל (עה"ת סטנסיל, סי' קמה) מבאר ע"פ מה דאיתא בר"ה (יח,א) דצעקה מועלת בין קודם גזר דין בין לאחריו, אבל בגזר דין שיש עמו שבועה אינו נקרע. והגזירה על משה ואהרן במי מריבה היתה בשבועה כדכתיב (דברים ד, כא): "וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת־הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי־בֹא אֶל־הָאָרֶץ", ועל כן מתחילה לא התפלל משה לא על עצמו ולא על אהרן, כי כאמור גז"ד שיש עמו שבועה אין תפילה מועלת. ורק אחר שכבש סיחון ועוג (באלול ותשרי, במדב"ר יט, לב) שסבר שמא הותר הנדר (מאיליו ולא משום תפילה), אך הגזירה עצמה עדיין קיימת, אז עמד להתפלל על עצמו לבטל הגזירה, ולא על אהרן (שכבר מת בר"ח אב). ע"כ ע"פ דברי הגרי"ז זצ"ל.
ונראה הטעם שאפשר שהקב"ה יתיר שבועתו, כי אין השבועה באה לבטל מידת הרחמים לגמרי, אלא תכליתה שהנענשים יכירו בחומרת מעשיהם בצידוק הדין ובשמחה ועל ידו ימורק החטא, ואם מתפללים דמיא כזילותא דדינא כמראים שנהג בהם חומרא יותר משורת הדין. אבל אם המקום רואה שקבלו עליהם העונש בהכנעה ושמחים ביסורין אז אפשר ברחמי המקום כי לא תמו שיתיר הנדר, ואם מוצאים רמז לכך מן שמיא מותרים לעמוד ולהתפלל גם על ביטול הגזירה.
ג. האברבנאל (דברים לב, מח ובכ"מ) מאריך ונביא תורף דבריו: "משה ואהרן לא היתה סבת מיתתם בלבד עון מי מריבה. אבל היתה שם סבה עצמית נעלמת. והוא מעשה העגל באהרן וצווי השליחות במרגלים במשה וסבה אחרת גלויה ומפורסמת מפני כבודם והוא ענין מי מריבה. [...] שהיה לאהרן לקדש את השם במעשה העגל ויהרג כמו שהרגו לחור ולא לעבור לעשות העגל לא לכונת עכו"ם ולא להטעותם ולאחרם. וכן היה למשה לקדש את השם להאמין בדבריו ולא להרהר אחר דברו (Zבמרגלים)" עיי"ש, ובדומה פי' גם במלבי"ם.
ולפי"ז לכן וידום אהרן כי ידע על מה נענש וקיבל על עצמו גלגול מחילות כי היכי דליהוי ליה כפרה מעליא. ועוד שהרי הקב"ה כיסה עליו ולא פירסם הטעם הפנימי למה נענש, ואילו התפלל היה מתפרסם.
ד. והנלענ"ד עוד על דרך פשט: אהרן לא התפלל ליכנס לארץ כדי שלא לחסום דרכו של משה אחיו מלהתפלל על כך. כי אמנם צעקה מועלת אפילו אחר גזר דין, וסבר שאפשר תיענה תפילתו, שהרי מצינו בכמה מקומות שמחל לו הקב"ה, וגם ציוהו המקום ביום הקמת המשכן (ויקרא ט, ב): "קַח־לְךָ עֵגֶל בֶּן־בָּקָר לְחַטָּאת" ופי' רש"י: "קח לך עגל, להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה". אך גם ידע שתפילתו אינה עשויה להתקבל כ"כ כמו תפילת משה, כי אף שמחל לו הקב"ה שמא עדיין צריך מירוק בגניזה בעפר. וחשב בליבו דילמא לא תיענה תפילתו, ושוב לאחר גניזתו לא ירצה משה עוד להתפלל על כניסה לארץ, משום כבוד אחיו שלא יאמרו שניהם התפללו לזה נענה ולזה לא נענהא). אבל השתא שלא התפלל יאמרו, אילו התפלל אהרן גם היה נענה.
וברעותא דליבא צפה אהרן שיהא משה מתפלל וזוכה ליכנס לארץ, וראה ושמח בליבו כי שם יכוף ישראל לילך בדרך התורה ולחזק בדקה, ויזרז גאולת עולמים ויעמוד הוא עם כל ישיני עפר לעולם הבא, בב"א.
ה. עוד יש לומר, וגם זה נוגע בענין חטא העגל, דאף דידע אהרן שהקב"ה מחל לו שהרי עשה בשביל הצלת ישראל, דאם ינגד להם יהרגוהו ולא תהיה להם תקומה, מכל מקום בשיטה אחרונה לא היו ישראל עושים את העגל לולי אהרן, כי אילו הרגו את אהרן היה יוצא בהם הנגף ומכלם מיד. וי"ל דלולי חטא העגל היה חטא המרגלים להם חטא ראשון והיו נענשים בנגף כעין הנגף שבחטא העגל ולא גזירה בנדר שאין לו הפרה. אם כן סבר אהרן בקדושת ענוותו שמה שדור המדבר מת במדבר גם בעטיו הוא, ולא רצה שישארו כל החוטאים בחוץ והוא נכנס לארץ, שלא תהא לזות שפתים 'הוא אמר לנו לעשות כן, אינהו עבדו ונפלו כסוסים במדבר והוא נכנס בשלום לארץ'.
ומזה הטעם לא ביקש להתפלל כי רצה להטמן עם דור המדבר כדי שיתפלל עליהם, ולעתיד לבא כשיבוא גואלנו ויעמוד לקץ הימים, לא יסכים אהרן קודש קדשים להכנס לארץ ישראל אם לא שתוכרע הלכה כדורשי רשומות (סנהדרין קד,ב) שאמרו כולם הם באים לעתיד לבא, ואז קהל גדול של דור דעה ישובו הנה והוא בראשם. אבל משה אף שידע טעם זה והסכים לו, סבר ששליחותו היא להכנס עם ישראל ולהצילם מלהגרר אחרי טומאת עמי כנען, ושניהם בשביל הצלת ישראל בקשו לפעול, אהרן מן המזרח ומשה מן המערב. זכותם תגן עלינו ועכי"א.
gh