נַעְבְּרָה־נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ לֹ֤א נַעֲבֹר֙ בְּשָׂדֶ֣ה וּבְכֶ֔רֶם וְלֹ֥א נִשְׁתֶּ֖ה מֵ֣י בְאֵ֑ר דֶּ֧רֶךְ הַמֶּ֣לֶךְ נֵלֵ֗ךְ לֹ֤א נִטֶּה֙ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֔אול עַ֥ד אֲשֶֽׁר־נַעֲבֹ֖ר גְּבֻלֶֽךָ: (חקת כ, יז)

למה ביקשו ישראל רשות לעבור בארץ אדום, והרי ע"פ ה' יחנו ויסעו ובאשר יוליכם הענן ילכו וה' עליהם יגן

בפי' בעלי התוס' 'מושב זקנים' הקשה, וז"ל: "נעברה נא בארצך. וא"ת למה שאלו ישראל מהם לעבור בגבולם, הלא העננים היו הולכים לפניהם וא"כ היו הולכים אחר העננים, ועל כרחן היה להם להלך אחריהם. ואם היה רצון השם ג"כ של סיחון ועוג היו עוברים בארצם עם העננים ואז לא היו יראים מהם כלום (כלו' גם אח"כ כשהיו באים לסיחון ועוג היו עושים כן וגם שם למה היו צריכים לבקש רשות אם הענן הוליכם לשם), וענני כבוד לא נסתלקו עד מות אהרן. ועוד שמיד חזרו לכבוד משה וה"ה הבאר. וראייה לזה כי בסוף פרשת בלק (להלן כה, ד) נגד השמש, ופר"ש השמש מודיע החוטאים בפעור, הענן נכפל מכנגדו והחמה זורחת עליו, מכאן משמע כי היו מקיפים אותם ענני כבוד".

והקושיא קושיא ומצוה ליישב. ואולי י"ל דבהיותם בארץ אויב בין במלחמה בין להעברה לא היה הענן מקיפן, כיון שגלוי לפניו שעתידין לכבוש סיחון ועוג וארץ כנען בדרך מלחמה, גם העברה בארץ סמוכה היא קריבה למלחמה, ורצה המקום שלא תראה מלחמה בדרך נס. ועוד, כדי שלא לתת מקום לעכו"ם לסבור שביום שיסורו העננים ח"ו סרה השגחת ה' מהם וכמו שסברו במיתת אהרן. וי"ל דמשעה שקרבו לארץ נושבת נתנה רשות למשה לנהל מעשי ישראל כדרך מלך ומצביא עושה מלחמות לפי דעתו, ולכן 'וַיִּשְׁלַח משֶׁה מַלְאָכִים' משמע מדעתו, ולא מנעו המקום מכך אלא מלעבור בארצו על כרחו, ואילו נתרצה היו עוברים בלא העננים, וכיון שלא נתרצה היו אנוסים לעבור מארצו כי לא היה רצון ה' שילחמו בו. אבל סיחון ועוג לא היתה מניעה שילחמו בהם, ואילו נתרצו היו עוברים דרכם בשלום, וכשלא נתרצו לחמו בהם בלי העננים, כדי להתרגל עצמם למלחמת ל"א מלכים בעבר הירדן. ותדע שכן הוא, שהרי הכתוב אומר בפר' דברים (ג, כא): "עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה ה"א לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כֵּן־יַעֲשֶׂה ה' לְכָל־הַמַּמְלָכוֹת", הרי שמלחמות אלו הכשרת הלבבות היו לעתיד, ואילו היו שם עננים ונסים לא היה יכול להיאמר 'עיניך הראות' דעד כאן בנסים ונפלאות ומכאן ואילך בחלוצי צבא וחניתות. כנלע"ד.

gh