וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֘ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹׁטְרָ֑יו וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִֽתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ: (בהעלותך יא, טז)

טעם למנין סנהדרין של אנשי כנסת גדולה במנין ק"כ זקנים, ולא במנין ע"א הקבוע לסנהדרי גדולה

שנינו (סנהדרין א, ו): "סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד כו' שנאמר 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל' ומשה על גביהן הרי שבעים ואחד". והנה מצינו בסנהדרין של אנשי כנסת הגדולה שהיתה של מאה ועשרים זקנים, כדאמר במגילה (יז,ב) "מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו י"ח ברכות על הסדר", וראה ר"ע מברטנורא לאבות (א, א) וז"ל: "לאנשי כנסת הגדולה, ק"כ זקנים היו, זרובבל שריה רעליה מרדכי בלשן, שהיו בימי עזרא כשעלו מן הגולה בבית שני. ומכללם, חגי זכריה ומלאכי ונחמיה בן חכליה וחבריהם. ונקראו כנסת הגדולה לפי שהחזירו העטרה ליושנה (יומא סט,ב) כו'". וצריך טעם למה שינו מן המספר הקבוע של ע"א שהוא מדאורייתא כמבואר. ולא מצאתי דברים בזה.

ובספרי 'רבותינו' (עמ' ג' ב'עיונים') כתבתי: "מה שהוסיפו על מנין ע"א זקנים הקבוע לסנהדרין אולי י"ל משום דהוו דניאל חנניה מישאל ועזריה דאיכא למ"ד דהוו סריסים ממש (סנהדרין צג,ב) שאין מושיבין בסנהדרין (שם לו,ב) ולמ"ד שנסתרסה ע"ז בימיהם נמי משמע התם דלא נתקיימו בניהם, ודילמא לאו בכלל מי שישנו בצער גידול בנים חשיבי, לכך הוסיפו עליהם שהיו צריכים להם לדברים הרבה שתקנו ברוח הקודש אלא שלא היו יושבין במנין, ולא מצאתי בזה".

לאחר שנים העירני מעיין במכתב, וז"ל: "כת"ר כתב להסביר למה הוסיפו על מנין ע"א זקנים באנשי כנסת הגדולה. ולבסוף כתב שלא מצא בזה. הנה הג"ר ראובן מרגליות זצ"ל בספרו החשוב 'יסוד המשנה ועריכתה' בבירורים שבסוף הספר סי' א כתב בזה וז"ל: הסיבה היא, כפי שכתבתי בפנים בקצרה, יען שאז אחרי שנות הגלות הוצרכו לכונן מחדש הכרת המוסד הזה בתור מרכז כל חכמי ישראל לבלי תת מקום לערער על התמחותם, לכן הוכרחו אז לקבל כחברי הב"ד הגדול כל ראשי גדולי הדור ההוא".

והשבתי לו: "דברי חכם הרזים הג"ר ראובן מרגליות זצ"ל מעניינים ותודה על הציון אליהם.

"ומעת כתבי הנ"ל ועד היום חשבתי עוד על כך, ונראה לי רעיון שונה מעט, והוא, דכיון דאותו הדור היה זמן העתקת השמועה מן הנביאים לחכמי ישראל, כדאיתא במשנת אבות "ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה", וכדאמר ב'סדר עולם רבה' (פרק ל): גבי אלכסנדדרוס מקדון שהיה בימי שמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדולה: "עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך (משלי כב, יז): הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים" וכיון דאיתא בחז"ל שהיו בין אנשי כנסת הגדולה שלושים וכמה נביאים (עי' רות רבה ד, ה, ובמקומות אחרים גריס: שמונים, אך נראה דהגירסא שלושים וכמה דייקא טפי), Z

"לכן הוסיפו מנין אנשי כנסת הגדולה כדי שימצאו ע"א ויותר מלבד הנביאים שבהם, להורות דלא בשמים היא ולא ע"י נבואה פסקו הכרעותיהם, אלא כדין (שמות כג, ב): "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת", ומאידך צרפו כל הנביאים שבדור לתוך מנין אנשי הכנסת להורות דלא תורה חדשה ח"ו יוצאת מפיהם, אלא כל דבריהם איש מפי איש עד משה רבינו, דהנביאים שהם היו מעתיקי השמועה עד הנה, הם המה המוסרים שרשרת המסורת מהם אל הזקנים חכמי התורה (וכלשון המשנה בריש אבות: ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה), ומן אלו ואלו הנביאים והזקנים יתקלס עלאה ויתעלה. אך אחר שמת כל נביא ונביא מתוך אותן שלשים וכמה לא הכניסו אחר במקומו כדרך שעושים אם מת זקן מתוך מנין ע"א עצמו, וכשמתו כל הנביאים שבהם חזר מנין הזקנים לשבעים ואחד כדין תורה". כנלע"ד.

gh