וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה| ה'֗ וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ: (בהעלותך י, לה)

הצעת ביאור בדיבור סתום בפי' בעל הטורים

בבעל הטורים דיבור תמוה: "ויהי בנסוע הארון, היה לו לומר בנסע, מלמד שהיה מתנענע ולא היה נוסע ממקומו עד שמשה אמר קומה ה'". התיבות 'היה לו לומר בנסע', משוללי הבנה לכאורה, שהרי כך הוא לשון הכתוב, ואם כוונתו לכתיב מלא וחסר, הא במקרא נמי חסר כתיב, ומה ארווחנא מזה שהכתיב חסר ללמוד מזה שהיה מתנענע. ואם כוונתו שהמילה היתה ראויה לינקד בניקוד אחר, מאיזה טעם היה ראוי כן, ואיך ילפינן מניקוד דידן שהיה מתנענע.

וכשבאתי לחקור בדבר, מצאתי שבכל מהדורות שהודפסו משך הדורות ד' המילים הנ"ל אינם מופיעות בהם, וגם בכת"י שבאו לידי אינם, אך הם נמצאים במהדורות החומשים החדשות והמוגהות שי"ל בימינוא).

במהדו' 'שהם יקר' העיר המהדיר: "ואולי רבינו דרש בנוסע מל' נוע". ובמהדו' 'עוז והדר' הביאו דברי המהדיר הקודם והוסיפו ניקוד: 'היה לו לומר בִנְסַע, וע"ז הוסיפו כעין ביאור: "והיינו שלכך כתב כן ולא כתב בלא וא"ו", ולא הבנתי דבריהם שהרי בכתוב נכתב חסר. בכמה מהדו' אחרות ניקדו: בְּנָסַע.

ולטעמי אין לכל הדברים הללו לא טעם ולא ריח, כי מאיזה טעם יסבור ה'בעל הטורים' כי המקרא היה צריך לינקד בניקוד זר ותמוה, שאינו שגור ואינו סדור, ואולי אינו בנמצא כלל במקום אחר במקראות. ואיך יש מהניקוד האחר ראיה נשמעת לדברי הספרי (בהעלותך פיסקא פד) שהיה הארון מתנועע ולא היה נוסע עד שאמר משה קומה ה', אתמהה.

אך הנראה, כי ה'בעל הטורים' כאן בא להעיר ספק בפשט המקרא: האם 'ויהי בנסוע הארון' ר"ל סמוך לו כרגע לפניו או סמוך לו כרגע אחריו, היינו באופן הב' 'ויהי בנסוע הארון' כשהארון התחיל לנסוע אז מיד דיבר משה, או איפכא 'ויהי בנסוע הארון', כשהארון היה עומד מוכן לנסוע, אזי ויאמר משה, ואז מיד נסע ממקומו.

ובמושכל ראשון, היינו מפרשים כאופן הראשון: ויהי בנסוע הארון, כשהתחיל הארון בנסיעתו, ומשראה משה כך אזי אמר קומה ה', כי דרך ארץ שבשר ודם מהלך אחר מעשה שכינה ולא השכינה ממנתנת לדיבור בו"ד. אך משמעות דברי הספרי הם כאופן השני, שתחילה אמר משה קומה ה' ורק אחר כך נסע הארון. וז"ל הספרי (בהעלותך פיסקא פד): "ד"א למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו כשהוא נוסע אומר איני נוסע עד שיבא אוהבי וכשהוא חונה אומר איני חונה עד שיבא אוהבי", וכן בתרגום יונתן: "והוה הכד הוה בעי למיטל ארונא הוה עננא מקפל וקאים ולא הוה נטיל עד דמשה הוה קאי בצלו מצלי ובעי רחמין כו'".

ונראה שכוונת 'בעל הטורים' להביא ראיה לדברי הספרי על פי פשט הכתובב) ולענ"ד דעתי הגירסה הנכונה בדברי הטור צריכה להיות בשינוי זעירא, והיינו: 'כּנסע היה לו לומר', בכ"ף ולא בבי"תג), ולא בא לדרוש חסרות ויתרות ולא לשנות לניקוד אחר שאינו מקובל, אלא מצא בעיון במקראות אחרים כי ההבדל בין 'כנסוע' ל'בנסוע', ש'בנסוע' משמעו בסמוך לפניו, ואילו רצה הכתוב כאן לומר בסמוך לאחריו, היה לו לומר כִּנְסֹעַ.

ואספתי כמה מקראות שמהם כדמות ראיה לכלל זה, מקראות שבהם מופיעה תיבה בצורת הבינוני, כאשר בהקבלה פעולה אחרת נעשית עימה, וכאשר הכתוב רוצה לומר 'סמוך לפני' הוא משתמש בבי"ת, ואילו כאשר בא לומר 'סמוך אחרי' משתמש בכ"ף.

ואלו הן: א. הכתוב (בראשית כד, ל): "וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת־הַנֶזֶם וְאֶת־הַצְּמִדִים עַל־יְדֵי אֲחֹתוֹ וגו' וַיָּבֹא אֶל־הָאִישׁ" – אחרי שראה את הנזם אז ויבוא, לכוונה זו משתמש הכתוב בכ"ף. ב. לעומת זה הכתוב (שם יט, כט): "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת־עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת־לוֹט" – לפני ששיחת את הערים זכר את אברהם ושילח משם את לוט, לכוונה זו השימוש הוא בבי"ת. ג. וכן (שם לה, יח): "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן־אוֹנִי" – כרגע לפני צאת נפשה קראה שמו בן אוני, ולכן השימוש כאן בבי"תד).

ואם כן, כאן בכתוב 'ויהי בנסוע הארון' הכוונה היא בהיות הארון מוכן, ומשה הכיר שהארון מבקש לנסוע על ידי שהיה מנענע עצמו, אזי היה משה אומר 'קומה ה'', ומכאן יש לנו ראיה לדרשת הספרי.

gh