דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָי֣ו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם: (נשא ו, כג)

ברכת כהנים למי, אם לצדיקים כבר נתברכו ואם לרשעים כבר קבלו תוכחה

בפי' הר"ח פלטיאל (בשם הרי"ח): "תימה למה באה ברכת כהנים ולמה איצטריך, אם לטובים הרי כבר נאמר (ויקרא כו, ג) אִם־בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וגו' ונתתי גשמיכם בעיתם. ובפרש' והיה כי תבא (דברים טו, ה) וְהָיָה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ ובאו עליך כל הברכות והשיגוך. ואם לרעים הרי כבר נאמרה תוכחה ראשונה ושניה. ויש לומר לעולם לצדיקים, וכשמתברך מן הכהנים אז אם יש שם אדם מקלל בקללותיו את הצדיקים כגון מי שיש לו מזל בקללותיו שמתקיימין אפי' שמקלל את הצדיקים, כגון בפרש' לך לך (בראשית יב, ג): וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר ולא אמר לקללת מקללך אני בטל, להם מועלת ברכת כהנים שלא תשלוט בהם קללת הרשעים בעלי מזל כי ברכת כהנים כבר קדמה. ד"א, לעולם לצדיקים ולטובים, וברכת כהנים מועלת למהר הדבר. חסיד".

וצריך להבין מאי הסלקא דעתך שתהא ברכת כהנים לרעים. ונראה הס"ד דהאי ברכה היא לכל ישראל, והרעים הואיל ולא זכו לברכה דאם בחוקותי תלכו, ליהוי להו מיהא ברכה קצרה דכהנים, וכי היכי דאפלו עשו הרשע לא יצא בלא שום ברכה. ודחי להא דהא כיון שלוקים בתוכחה ראשונה ושניה לא אפשר שתהא ברכת כהנים גם בעבורם, דאין ברכה במקום קללה, אבל ברכת עשו היתה בזכות כיבוד אב, ולא היתה במקום קללה, דאף שנאמר 'ומקללך אאר' אם לא יערה עשו נפשו למות בקללו את אחיו אינו בכלל קללה זו (דהדיבור, ויקרא כו, טו: וְאִם־בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ הוא בהדיא לישראל אבל הדיבור דומקללך אאר, אינו לעשו אלא למי שיהין לעשות כן).

gh