דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי־תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל: (נשא ה, יב)

ביאור דיבור סתום בפי' הר"ח פלטיאל

בפי' הר"ח פלטיאל כאן: "למה נסמכה פרשת סוטה לקרבנות לומר שהסוטה מביאה קרבן". ותמוה (וכן תמה המהדיר) הרי הקרבן מפורש בכתוב ולא מן הסמיכות נלמד.

וראה להלן בפרשה (ה, טו) בחזקוני: "והביא את קרבנה, אי אפשר שיהא קרבן זה לכפר עליה שהרי זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה הוא, אלא האיש מביא קרבן לכפרה על שראה בה פריצות בתחלה ולא הוכיחה וגרם לשם הנכבד והנורא להמחות במים". ונראה דהרח"פ נמי ס"ל דאי אפשר שיהא קרבן זה לכפר עליה, אבל גם לא ניחא ליה לפרש דהקרבן הוא קרבן האיש דהא 'קרבנה' כתיב (ונהי דבא משלו ר' רמב"ן כאן, ורש"י סוטה יד,א ד"ה היה, היינו שמחוייב להביאו מממונו ולא שבאה לכפר עליו), ולהכי מפרש שהוא קרבן האשה, אבל לא לכפרה על העבירה אם חטאה אלא על גוף הסתירה, וצריכה כפרה בקרבן על הסטייה מדרכי הצניעות אפילו לא נטמאה, ונלמד מן הסמיכות לקרבן אשם גזילות. ומיהו י"ל דאין זה קרבן כשאר קרבנות הבאים על עוונות גדולים ככרת וספקו גזילה מעילה ושבועת שוא, אלא עיקר הקרבן כפרה על מה שמטריחין כח של מעלה במעשה הדיוט, אבל הסמיכות רמז שעוון גדול הוא הסתירה וצריכה כפרה.

gh