וְאֵת֙ פְּדוּיֵ֣י הַשְּׁלֹשָׁ֔ה וְהַשִּׁבְעִ֖ים וְהַמָּאתָ֑יִם הָעֹֽדְפִים֙ עַל־הַלְוִיִּ֔ם מִבְּכ֖וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (במדבר ג, מו)

האם הסיכוי של הנוטל פתק מן הקופה להעלות בן לוי פוחת ויורד ככל שרבו הנוטלים — ביאור לסברא התמוהה של ראשונים בדבר

פירש"י (להלן ג, נ): "אמר כיצד אעשה, בכור שאומר לו תן חמשת שקלים יאמר לי אני מפדויי הלוים. מה עשה הביא שנים ועשרים אלף פתקין וכתב עליהן בן לוי ומאתים ושבעים ושלשה פתקין כתב עליהן חמשה שקלים, בללן ונתנן בקלפי אמר להם בואו וטלו פתקיכם לפי הגורל".

ב'מושב זקנים' כאן הקשה (וכיו"ב בכמה ראשונים): "והקשה הר"י כיצד היה מפשרן על ידי פיתקין שעדיין יש מחלוקת בדבר, שהרי באחרונים לא היו כ"כ פיתקין של בן לוי כמו בראשונים ויכולים לערער, לכך עלה בידי פיתקא של ה' שקלים לפי שלא היו כ"כ פיתקין של בן לו שם ליטול כמו בראשונה. ועוד כל אחד מבכור היה אומר ליטול ראשון ובודאי יבא לידו בן לוי, דכל דפריש מרובא פריש, דרע"ג קלפים בין כ"ב אלף מועטים הם וא"כ עדיין יש מחלוקת גדול ביניהם. ותירץ דכל אחד היה מחזיר לאחר שראה מה שנטל נתנו למשה, ומשה היה מחזירו לקלפי והרי אין כאן תרעומת, לומר אטול ראשון, שמא יבא לידי מן המרובה שהרי נטל כדרך שנטל חבירו מן המרובה לפניו וכמו של חבירו לא היה מן הפתקין כך לו. ואינו נראה דא"כ לא יעשו אלא ב' פיתקין, אחד דבן לוי ואחד דבכור ובין אותם שנים יקח כל אחד ויחזור, ואח"כ יברור חבירו מאותם עצמם, וכן כל אחד ואחד". וע"ע מש"כ שם.

מה שהקשה בסוף דבריו דא"כ לא יעשו אלא ב' פיתקין, יש לתרץ דהגורל צריך שיהיה בו שיווי בין הנס והטבע, כי צ"ל על פי ה' ועל פי הגורל, כי כשיש רע"ג חמשת שקלים בין רוב גדול של כ"ב אלף, אין ניכר כ"כ שהוא על פי ה' כי גם על פי טבע צפוי שאחת לפ"ב פעמים נוטלי פתק יעלה אחד מהם שקלים (דהא אם נחלק כ"ב אלף ורע"ג לרע"ג חלקים נמצא פ"א ומחצית בקירוב), אבל אילו לא עשו אלא ב' פתקין, אשר אז על פי הטבע צפוי שמתוך פ"ב פעמים יעלו מ"א פעמים בן לוי ומ"א פעמים חמשת שקלים, אזי כאשר בנטילה אחר נטילה עולה בן לוי ורק אחת לפ"ב פעמים במיצוע עולה חמשת שקלים ניכר כאן על פי ה' ואין רצון ה' שיעשה על פי גורל נרגש.

אך בגוף הקושיא דעדיין יש להם להתרעם, יש לתמוה, דהא כאמור אחת לפ"ב הוצאות פיתקין פחות או יותר בדרך המיצוע היה עולה אחד של ה' סלעים, דמה סברא שיעלו דוקא פתקים דבן לוי יותר מחלקם בקלפי, ואם כן ככל שחסרו בקלפי פתקי בן לוי חסרו כנגדן פתקי ה' סלעים ומאי איכפת לבכורים להיות מן הראשונים דוקא, דמה יתרון יש למי שנוטל מקופה של אלף פתקין שיש בה מאה זכיות, מהנוטל מקופה של מאה פתקין ויש בה עשרה זכיותא). ושו"ר שהחזקוני להלן גבי אספה לי שבעים (יא, כו) העלה סברא זו ומסיק דאין יתרון לזה מזה.

וליישב סברת הראשונים י"ל, כיון דסוף סוף אין כל אחד נוטל אלא פיתק אחד הוא יותר סבור להיות נמלט מה' הסלעים כשיש סך גדול של פיתקין, כמו שרוב בני אדם ירצו להיות בכלל אלף שיצאו מהם מאה לגזירה מלהיות בכלל מאה שיצאו מהם עשרה לגזירה כי הוא מדמה להימלט מן הגזירה יותר בקל כאשר הסך הכולל של הנכנסים בתוך הקופה מרובה יותר, ואם כן עדיין אתו לאינצויי.

אך באמת י"ל דאין זה דמיון בעלמא דהא אדם אית ליה מזלא (שבת נג,א), וראה מה מצאתי בפי' הגר"א בביאורו לספרא דצניעותא (ליקוטי הגאון ד"ה ידוע שהבדל עצמי) דהיינו מלאך הניתן לו לשמרו בכל מעשיו. מעתה י"ל דאע"ג דאיהו לא חזי איזה פתק הוא נוטל, מזליה חזי ומשתדל להסיט ידו שלא יאחוז בפתק של ה' סלעים, ושפיר יש לאחרונים להתרעם שמאחרים אותם.

gh