וּמַכֵּ֥ה נֶֽפֶשׁ־בְּהֵמָ֖ה יְשַׁלְּמֶ֑נָּה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ: (אמור כד, יח)

למה באו דיני חבלות ודיני ממונות בתוך דינו של המקלל

יש להבין מפני מה באו דינים אלו – דיני חבלות ונפשות, ודיני ממונות – באמצע פרשת מקלל, בין הצוואה להוציא את המקלל ולסקלו ולבין הסיפור שבני ישראל עשו כמצות המקום על פי משה.

א. מבאר ה'כלי יקר' כאן, וז"ל: "כל זה מדבר בגנות המצה והמריבה, שאין שלום יוצא מתוך מריבה ועל ידי המריבה יבוא שיכה נפש אדם או בהמה ויזיקו או בגופו או בממונו".

ובזה יש להבין מה שהאריך הכתוב לספר דין המקלל מתוך תגרת בן איש מצרי עם בן ישראלית ומאי נפקא לן מהא. וגם מהו לשון הכתוב "וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי" שניהם בה"א הידיעה (דאילו 'בן הישראלית' ניחא דקאי ה'אשה ישראלית' דלעיל מיניה, אבל הישראלי לא הוזכר שיותאם לקבל ה"א הידיעה), אלא שלא יאמר אדם אין הדברים הללו שייכים אלא בבני הערב רב, בבן איש מצרי וכיוצא בו, אלא בכל מקום שאתה מוציא חילול השם מפי בן איש מצרי, צא ובדוק היכן הבר פלוגתא שלו, מיהו הישראלי המיוחס שהוא כיוצא בו, האיש הישראלי בה"א הידיעה שידיו עמו במעל הזה.

ב. כל נפש ישראלית הזדעזעה לשמוע כי בן אשה ישראלית נקב וגדף את השם ית"ש, וכל אדם תמה איך בן ישראלית ירד עד לדיוטא תחתונה זו. ובא הכתוב לרמז דלא נתלה כל עיקר הדבר ביחוסו, דהרי הלכה ולד כשר הוא, אלא בתכונות הנפש דגברא אלימא. כל אותן היזקות וחבלות והכאות וכו' וכו', צד השוה יש להן ביסוד הנפשי, והוא אגרופו של בן בטיח, ומאתו תצאנה כל הרעות.

gh