וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹמֶ֖ר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה: (אמור כג, טו)

דברי רמב"ן התמוהים שמנה ספירת העומר בכלל המצוות שאין הזמן גרמן – סברות אחרונים והצעה חדשה

הרמב"ן בחידושיו לקידושין (לג,ב) מונה מצוות ספירת העומר בכלל מצוות שאין הזמן גרמא, וא"כ נשים חייבות בה, ונביא לשונו: "והוי יודע דהאי תנא הכי תני איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא כגון מזוזה, ותנא ושייר [...], ובמצות עשה שאין הזמן גרמא שייר טובא מורא וכבוד בכורים וחלה כסוי הדם ראשית הגז מתנות ספירת העומר פריקה טעינה פדיון פטר חמור ורוב המצוות כן, אלא לא בא לפרש ולמנות את כולם שאלו בא לפרטן בפרט הוה ליה למיתני אלו הן מצות עשה וכו', מדקתני איזוהי ש"מ כגון קתני וכו'".

והאחרונים תמהו טובא על דבריו, בשו"ת 'אבני נזר' (או"ח סי' שפד) באגרת כותב: "אשר הוקשה לו בדברי הרמב"ן שמנה ספירת העומר בכלל מצוות שאין הזמן גרמא. והענין פלאי".

א. ומתרץ שם: "ואפשר סבירא לי' לרמב"ן דעומר לא תלתה תורה בזמן עצמו שמקריבין בו. היינו שיקריבו העומר בט"ז בניסן. רק ממחרת השבת מתרגמינן מבתר יומא טבא. אם כן אין זמן ט"ז בניסן גורם. ואם תאמר מכל מקום זמן השבת הוא ט"ו בניסן גורם. הלא כל מצוות השבת נשים חייבות פסח מצה מרור. גם לספר ביציאת מצרים כתב בחינוך (מצוה כא) דחייבות. הוא הדין עומר אי אתה יכול לפוטרם מחמת שזמן יום טוב גרמא. כיון שכל מצוות שביום טוב נשים חייבות כו'". וע"ע מש"ש.

ב. וב'חידושי בעל שרידי אש' (ח"א סי' יז) כתב וז"ל: "הרמב"ן בחידושיו על קידושין ל"ג,ב חישב מצות ספירת העומר כמצות עשה שלא הזמן גרמא, והגאון בעל אבני נזר באו"ח שפ"ד נתקשה מאוד לבאר דבריו, יעו"ש. ולענ"ד הוא פשוט, שמצוה שהזמן גרמא היא מצוה שיש לה זמן קבוע, הזמן הוא המסגרת של המצוה, כמו מצה, לולב וסוכה וכו', משא"כ בספירת העומר, שהזמן הוא עצמותו של המצוה, הוא מחוייב למנות אותם הימים שבין פסח לשבועות, ולא שייך לומר על זה מצוה שהזמן גרמא, ודו"ק כי עמוק הוא, והרבה יש לי להאריך בזה". וע"ע מש"ש ובהג' 'גחלי אש' שם.

ודבריו צריכים עוד ביאור, דלכאורה מאי איכפת לן דהזמן הוא עצמותו של המצוה, הא מ"מ אית לה נמי זמן קבוע והזמן גרמא במצוה, ובמה סתרי אהדדי. ונראה לבאר דבריו כך: בכל מצוה שהזמן גרמא, ישנו הזמן שבו חל חיוב המצוה, וישנו החפצא שעמו עושים את המצוה. כגון אכילת מצה, הזמן ליל ט"ו בניסן הוא הזמן, והמצה היא החפצא של המצוה, או נטילת לולב, ט"ו בתשרי הוא הזמן, והלולב החפצא של המצוה. אבל במצות ספירת העומר, הזמן הוא עצמו החפצא של המצוה, את הימים הללו שבין פסח לעצרת אותם צריך לספור. וכיון שהחפצא של המצוה תופס את הזמן כולו, לא נותר מקום פנוי בזמן הזה שאותו ניתן להגדיר כזמנה של המצוה, הזמן כבר תפוס עבור החפצא. והרציתי הדברים לידידי ומו"ה אברהם אבא ויינגורט שליט"א (תלמידי חביבו של הגריי"ו זצ"ל) וקיימם ואישרם (ר' 'לב בנים' כאן).

ג. ובקידה מרחוק אבקש מרבותינו שריותא דשותא לאציע דרך להבין סברת הרמב"ן באופן אחר קצת.

י"ל בסברת הרמב"ן, דהנה בהבנת המקשה כל מצוה שאין הזמן גרמא היא מצוה שנוהגת כל השנה וביום ובלילה, אבל מצוה שזמנה מסויים בהכרח נהפכת למצוה שהזמן גרמא. אך סברת הרמב"ן דמצות עשה שהזמן גרמא היא שהזמן הוא הגורם למצוה ולא בהכרח שתהא תמידית ואין קיומה תלוי בזמן מסויים. כי קדושת היום בשבת ומועדים, וכן היות הזמן זמן יום או לילה שהוא מתנאי המצוה בכמה מצוות מחשיבין הזמן להיות הגורם למצוה. וכן מצוה שהתורה קבעה זמנה גרידא לזמן מסויים בשנה, עצם הקביעות שקבעה התורה לאותו זמן אחשביה לזמן להיות הגורם למצוה. מה שאין כן בספירת העומר הואיל ואין תכליתה אלא לבוא על ידי הספירה ליום החמישים אין הזמן גורם למצוה, כי הזמן הוא רק התאריך שבו יש לקיים את המצוה ולא הגרמא למצוה.

ולסבר האוזן בין מצוה התלויה בזמן גרידא, לבין מצוה שהזמן גרמא, נקח משל מאגרת, כי באגרת יש ג' דברים, המשלח, האגרת, ומקבל האגרת. ובנמשל האגרת היא המצוה, ובמצוה שהזמן גרמא הזמן הוא המשלח, הוא הגרמא, כלומר הגורם והמקור למצוה, אבל במצות ספירת העומר הזמן הוא מקבל האגרת, אין הוא המקור והגורם למצוה אלא הוא כתובת היעד של המצוה, הימים הללו הם המקבלים של המצוה שאז מקיימים אותה, כי רק מהם אפשר לבוא ליום העצרתא) (והזמן הגרמא של מצוה זו הוא יום החמישים עצמו ואז כבר כלתה הספירה)ב).

והנה הסברא שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא כתב אבודרהם (סדר תפילות חול שער ג) הוא לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו וכו' עיי"ש. ומ"מ הא חזינן דאין טעם זה מספיק לפוטרה גם ממצות שאין הזמן גרמא, ואע"פ שגם מצוות אלו פעמים שיגרעו במעט או ברב מזמנה הנתון לצורכי בעלה. דוגמא לדבר, שילוח הקן ואבידה שנוהגות בנשים ועשייתן כרוכה בזמן וטרחה. והסברא להבחין בין אלו לאלו, שבמצוות שהזמן גרמן הדבר ניכר שהזמן משבש את הסדר הקבוע לאשה בחובות ביתה, משא"כ שילוח הקן ואבידה איתרמויי איתרמו. ומצות ספירת העומר, הואיל ואין זמנם אלא משום דלא משכחת לה לבוא ליום הנ' אם לא שנתחיל לסופרן מט"ז בניסן, דמיא כשילוח הקן ואבידה דאתרומיי אתרמי לה בימים אלו ואין הזמן גרמא להן וחייבת בהן לסברת הרמב"ן, כנלע"ד.

gh