אמור
וְכִֽי־תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח־תּוֹדָ֖ה לַיקֹוָ֑ק לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ: (אמור כב, כט)
נסע בשבת בעבירה רח"ל, ואירע לו נס, ועזב דרכו הרעה ושב, אם יכול לברך הגומל
בברכות (נד,ב): "אמר רב יהודה אמר רב, ארבעה צריכין להודות, יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא". ולהלן בגמ' שם: "מאי מברך, אמר רב יהודה ברוך גומל חסדים טובים". ובתוס' הרא"ש (שם, ד"ה ארבעה) מביא תשובת רב האי, ובתוך דבריו כתב: "ברכת הגומל במקום קרבן תודה אתקן"
בשו"ת 'שואלין ודורשין' (למו"ה הג"ר אליהו שלזינגר שליט"א, ח"י סי' טז), נשאל בעובדא דהוי, אחד נסע ברכב בחילול שבת ואירעה תאונה בדרכו וניצול בנס. בעקב זאת חזר בתשובה והסתפק אם יכול לברך ברכת הגומל, שהרי נסע בחילול שבת. והרב השואל סבר לתלות הדבר במה שדן בשו"ת 'לב חיים' (להגר"ח פלאג'י זצ"ל סי' נג), במי שניסה לאבד עצמו לדעת ושתה סם המוות ונסתכן, והשתדלו הרופאים ועלה בידם להצילו ולרפאותו, וכתב שחייב לברך הגומל אף שעבר על ונשמרתם, וכ"פ 'כף החיים' (סי' ריט, אות מח), אולם בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (ח"א או"ח סי' כט) כתב בנידון כזה שלא יברך הגומל, וע"ע שם מה שהביא מכמה ספרים.
ומו"ה בתשובתו שם פתח דדמי כעמידה במקום סכנה דשכיחא היזיקא דאין תולין לו (שבת לב,א), וכיון דכתיב (שמות לא, יד) "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת", אם כן הנוסע בחילול שבת שם נפשו בכפו להסתכן בהיזק קרוב לודאי ואיך יברך הגומל על נסיעה זו. ועוד כתב: "אבל הרי זה גם כמי שאוכל בשר חזיר ושואל אם צריך לברך עליו, דעל זה אומרת הגמ' בברכות דהוי מנאץ ולא מברך. והאיך אפשר להודות לה' על שהצילו בנסיעה של איסור, וכי הקב"ה חפץ בכאלה הודאות, ועל זה נאמר בישעיהו (א, יב) מִי־בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי". עכ"ד וע"ע מש"ש.
והעירותי שם על תשובת מו"ה והואיל להדפיס הערותיי כדלהלן:
"נראה לחלק בין מי שאוכל דבר טמא ושואל אם לברך, דהתם הא טובל ושרץ בידו וכאומר אכלתי ואוכל עוד, אבל שאלה דידן בבעל תשובה שמכיר בניסו ויודע שהקב"ה עשה לו נס אף על פי שלא היה כדאי א"כ כל שכן שיש לו לברך. וסוף סוף המברך אומר בברכתו הגומל לחייבים טובות, וכי ח"ו מליצה היא זו, אלא מוכח שזה מגוף דין הברכה שאע"פ שהיה חייב ובעל עבירה בעת הנס, אחר שנעשה לו נס הוא מתבונן בכך שלא היה ראוי ומתוך כך מברך, וזאת אשיב אל לבי על כן אוחיל, חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו".
ומו"ה השיב על הדברים: "ואשיב לידידי שליט"א: דלדבריו מי שאכל ביוהכ"פ ובמוצאי יוהכ"פ עדיין לא עבר זמן עיכול, וכיון ששב בתשובה בסוף נעילה, האם יתחייב לברך ברכהמ"ז על אכילת האיסור שלו. לא מסתבר. ומי שחילל שבת חייב סקילה ע"י עדים והתראה האם יאמר לפני הסקילה ברכת הגומל, אתמהה. אמנם אינני מתעלם מן הטענה של כב' ולכן לענ"ד יברך הגומל בלא שם ומלכות".
ומו"ה הואיל להביא תשובתי: "והשיב ידידי שי': בהורמנא דמר יש להשיב על תשובתו, דלא דמיא כלל, דמי שאכל איסור ביוהכ"פ ואפילו אם אח"כ בשעת נעילה עשה תשובה גמורה לא נעשה האיסור שאכל דבר היתר שאפשר לברך עליו, אבל בנוסע נסיעת איסור בשבת ואירע לו נס, הנס הוא לא מעשה עבירה, והוא לא מעשה אדם אלא מעשה הקב"ה, וכשהוא מברך הגומל אין זו ברכה על הנאת הנסיעה אלא על הנס שנעשה לו, ואם מתוך כך שהתבונן בנס בא לידי תשובה אמיתית א"כ נכון שיברך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב".
וכל דברינו בספר זה למסבר סברא ולהגדיל תורה ולא להלכה.
gh