וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ: וּבְי֨וֹם הֵרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא: (תזריע יב, ג; יג, יד)

תשובה לקושיית ה'משנה שכיר' למה 'וביום השמיני' בא לרבות (אפילו בשבת) ואילו 'וביום הראות' בא למעוטי (יום טוב)

בשו"ת 'משנה שכיר' (להג"ר יששכר שלמה טייכטאל זצ"ל הי"ד, או"ח סי' קכג), הקשה קושיא, והניח בקושיא, ונביא לשונו:

"בסיום דברי אציגה עוד הערה חדשה בענין שאנו עסוקין בו. הנה קיי"ל (שבת קלב,א) דמילה דוחה שבת, וילפינן לה מקרא ד'וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ', וביום אפילו בשבת. וקשה לי מנא לן דהאי וביום אתי לאורוי דמילה דוחה שבת, דלמא אדרבא להיפך אתי לאורוי לן דמילה אינו דוחה שבת, וכמו דדרשו בפ"ק דמו"ק (ז,ב) על הקרא 'וּבְיוֹם הֵרָאוֹת' וכו', דאתי לאורוי לן דאיכא יום שאתה רואה נגעים ואיכא יום שאין אתה רואה את הנגעים, והיינו יום טוב, עיין שם, כמו כן נימא הכא גבי מילה ג"כ דהתורה אתי להורות לנו 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו', דיש יום שאתה מל בשמיני ויש יום שאין אתה מל בשמיני, ואיזהו, זה יום השבת דאז אין אתה מל בשמיני, ועפי"ז אתי הקרא לאורוי לן דמילה אינה דוחה שבת.

"ואל תשיבני דלזה דאין דוחה שבת לא צריך קרא, דמהיכי תיתי נאמר דדוחה שבת דיוצרך קרא על זה, זה אינו דשפיר הו"א מסברא דדוחה שבת, מגודל מעלת המילה שיש בו כמה מעלות גדולות כמבואר בנדרים (לא,ב), וגם כמו שכתבו תוס' בשבת (קלב,ב ד"ה האי) דמה"ט לא ילפינן ממילה דעשה דוחה לעשה ולא תעשה משום דשאני מילה דנכרתו עליה י"ג בריתות, עכ"פ איכא כמה מעלות גדולות במ"ע דמילה ע"כ שפיר הוי אמינא דדוחה שבת, הוצרך הכתוב דביום לגלות דיש יום שאין אתה מל בשמיני דומיא דדרשה דביום הראות במו"ק שם, וא"כ אדרבא אתי לגלות דאין מילה דוחה שבת, וכמו שהוצרך קרא (שמות לה,ב) לגלות דאין משכן דוחה שבת מגודל מעלתה, דאי לאו קרא הו"א דדוחה, א"כ כמו כן יש לומר גבי מילה, וא"כ לכאורה טובא קשה קושיא הנ"ל. והוא הערה חדשה לגמרי אשר כמדומה לי דלא קדמני אדם בזה, וקוב"ה חדי בפלפולא דאורייתא, וה' ישמח אותנו בישועה קרובה ויובילנו לעיר קדשינו בב"א". עכ"ד.

ועי' מש"כ בזה שו"ת 'שואלין ודורשין' למו"ה אליהו שלזינגר שליט"א (חלק יא, סי' קה).

והנלע"ד בפשט, דהדרשה ד'וביום הראות' נסמכת בכך שהתיבה 'הראות' יכולה לסבול ב' פירושים, האחד ביום הראות הנגע לעין כל אדם, השני ביום הראות הנגע לעיני הכהן, ודרשינן הראות במשמעות השניה, אם כן שיעור הכתוב בא להורות שאין שאר אדם רואה נגעים, א"כ וביום הראות דרשינן, דאף הכהן שראוי לראות אף הוא לאו בכל יום רואה, אלא דוקא ביום הראות ולאפוקי יו"ט. אבל בפסוק 'וביום השמיני', אין ב' משמעויות בתיבה השמיני שהאחת באה לאפוקי מילתא, דנימא דגם 'וביום' בא להוסיף ולמעט, לכן 'וביום השמיני' אתא לריבויי, דהמול יימול הנימול מכל מקום ואפילו בשבת.

ועוד, ד'הראות' הוא פעולת דבר, וסמיכות הפעולה ל'וביום' בפשטות מורה דהפעולה נעשית בו ביום, אך במדרשו יכולים חז"ל להפכו ולדרוש דהפעולה הזאת אינה נעשית באותו היום, כלומר 'הראות' הוא פעל וסובל שנפרש שהפעל מתקיים באותו יום וסובל שנפרש שהפעל אינו מתקיים באותו יום, אבל התיבה 'השמיני' אינה פעולה אלא מספר שהוא שם עצם, ואין צד שנוכל לפרש שאינו יום השמיני כי הוא שמיני מכל מקום, על כן מסתבר ש'וביום השמיני' בא לרבות שימול מכל מקום אפילו בשבת.

gh