צו - נהורא

צו

קַ֤ח אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת| פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י הָֽאֵילִ֔ים וְאֵ֖ת סַ֥ל הַמַּצּֽוֹת: (צו ח, ב)

סברת רש"י בסדר הפרשיות בפרשות אלו

פירש"י: "פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה". והרמב"ן כתב: "ולמה נהפוך דברי אלקים חיים וכו', אבל הנכון שנאמר, כי נצטוה בהקמת המשכן בכ"ג באדר, והקים אותו, וכאשר עמד המשכן על מעמדו מיד קרא לו הש"י שהוא יושב הכרובים, וצוה אותו על מעשה הקרבנות כל הפרשיות האלה שמתחילת ויקרא עד כאן, כי רצה ללמדו מעשה כל הקרבנות ומשפטיהם קודם שיקריב מהם כלל, כי יש בקרבנות המלואים חטאת ועולה ושלמים ולא יודעו כל דיניהם רק מן הפרשיות האלה שהקדים לו, ואחר כן אמר לו קח את אהרן ואת בניו אתו וכו'", עיי"ש כל דבריו.

והנה טענת הרמב"ן "למה נהפוך דברי אלהים חיים" אינה לרש"י אלא לחז"ל דמצינו בכמה מקומות דהכי סבירא להו, ובסדר עולם (פרק ז): "התחילו ז' ימים המילואים בכ"ג באדר, ובאחד בניסן שלמו", וגם לחז"ל אין עיקר הטענה דהכי גמירי להו בקבלה, אלא הטענה כביכול על הכתוב עצמו, דאף כד אמרינן אין מוקדם ומאוחר בתורה היינו סדר זמנים ליכא, אבל ודאי יש סדר למקרא, והטענה היא למה לא כתבה התורה הפרשיות כסדר הזמנים.

ונראה הטעם, דכעין שמצינו בזוהר (שופטים רהע,ב ובכ"מ) שמשה נקרא שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא, ורגילים לפרש דבמתן תורה משה הוא המוריד והממשיך את התורה והשכינה לישראל, ואהרן הוא המעלה והמושך את ישראל להתקדש ולהתעלות להדבק באהבת ה' ויראתו. יש לומר דגם הקמת המשכן היא כעין מתן תורה שהיו בו שתי בחינות אלו, וידועים דברי הראשונים דהמשכן הוא המשך השארת השכינה על הר סיני ומאידך הר סיני הוא הקדמה למשכן, וידועים דברי הרמב"ן בכמה מקומות וביותר בפר' תרומה (כה, ב), ונביא קצת לשונו: "..וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם (כד, טז): וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד־ה' עַל־הַר סִינַי, וכתיב (דברים ה, כא): הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת־כְּבֹדוֹ וְאֶת־גָּדְלוֹ, כן כתוב במשכן (שמות מ, לד): וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן, ... והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד, לו): מִן־הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת־קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל־הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת־אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, כך במשכן כתיב (במדבר ז, פט): וַיִּשְׁמַע אֶת־הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת .. מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו. ... והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם יבין סוד המשכן ובית המקדש..." עיי"ש כל דבריו.

ויש לומר דהנה המשכן שני דברים יסודיים בו, א' מה שהשכינה שורה בישראל ובו מודיע לישראל ע"י משה חוקי האלקים ותורתיו, וב' מה שהוא תל תלפיות לישראל לכל תפילות ותחנונים ובקשות סליחה וכפרה ע"י קרבנות הבאות עם התשובה. והחלק הא' הוא חלקו של משה שושבינא דמלכא, הוא שלוחא דרחמנא להורות על הקמת המשכן ולפקח על הכנתו ולהקימו בפועל ולהורות וללמד סדרי עבודתו, והחלק הב' הוא של אהרן שלוחא דידן להקריב קרבנתינו לפני הקב"ה ולקרבנו לעבודתו ית' בתשובה וכפרה בעולות חטאות ואשמות, ולהתרצות לפניו בתודות ושלמים.

לפי"ז יש לומר לשיטת רש"י וחז"ל דה' פרשיות דשלהי שמות (תרומה עד פקודי) הן עוסקות בציווי על המשכן ועשייתו, ומסיים ספר שמות בהקמת המשכן ומדלג על שבעת ימי המילואים שכן הכתוב רוצה לסיים סדרו של משה שושבינא דמלכא, ומסיים בכיסוי בענן שלא יכול משה לקרב, וממשיך בסדר ויקרא וצו, כי כל זה הוא בהמשך הקו של משה להורות לישראל את סדרי העבודה והקרבנות, כי סדר העבודה של המשכן הוא הפתח והמפתח לעבודתו, ועד שלא לימד סדר העבודה לאהרן ולבניו ולישראל לא נשלם סדר הקמת המשכן, והוא סיום הקו של משה שושבינא דמלכא.

ואחר שכלה כל סדרו של משה חוזר הכתוב לכ"ג באדר לדבר בסדרו של אהרן שושבינא דישראל, וחוזר ל"קח את אהרן ואת בניו גו'", שנתקדש אהרן ובניו קדש קדשים לעשות שליחותם של ישראל לפני המקום, וגם כאן היה למשה רבינו יד, שכל ז' ימי המילואים היה הוא המקריב, והוא המקים ומקפל את המשכן, אבל לא היה זה בתורת שושבין לישראל אלא בתורת חינוך לכהנים, שהיה מורה ומלמד לאהרן ובניו כיצד יעשו עבודתם, ולכן עיקר ענין זה שייך בחלק השני בקו של שושבינא דמטרוניתא.

ומה שהקשה הרמב"ן דאם ויקרא אל משה גו' היה בר"ח ניסן ומילואים התחילו בכ"ג באדר כיצד ידע משה בז' ימי המילואים סדר הקרבנות ועבודתם, י"ל דהואיל והיו קרבנות לשעה ולא לדורות נאמרו דיניהם בדיבור בפני עצמו ולא נתפרש אותו דיבור בתורה כי לא היה לדורות.

וצ"ל דלרש"י פרשיות ויקרא וצו נאמרו בר"ח ניסן בעלות השחר, דאמנם קרבנות חינוך המשכן ע"י אהרן ובניו אולי היו באמצע היום והיה שהות לשנות דיניהם לפני כן, אבל שאר כל עבודות היום ובהן תמיד של שחר הא משה עשאן כדפירש"י בפר' פקודי (שמות מ, כט): "אף ביום השמיני למלואים, שהוא יום הקמת המשכן, שמש משה והקריב קרבנות צבור, חוץ מאותן שנצטוו בו ביום, שנאמר קרב אל המזבח וגו'", והיה זקוק משה ללמוד דיניהם ולא יכל לסמוך על מה שכבר למד מעבודות שנצטוה בז' ימי המילואים, דכמה שינויים היו בדיניהם כהוראת שעה, והוא הוא צריך לעשותן בדיני הקרבנות לדורות שנתפרשו בפרשיות ויקרא וצו, ופרשיות אלו נאמרו בו ביום כדמשמע פשטא דקרא שלא היה יכול משה לבוא באהל מפני הענן (סוף ספר שמות) ויקרא אליו ה' והשמעיהו כל דינים אלו. וקודם עלות השחר לא נאמרו לו, דבספרי (צו פר' יא, יח, י) עה"פ (ויקרא ז, לח) ביום צוותו ילפינן דכל הדברות בין שבהר סיני בין שבמדבר סיני ובין שבאהל מועד לא נאמרו אלא ביום. וא"כ על כרחן שנאמרו לו פרשיות ויקרא וצו בעלות השחר של ר"ח ניסן.