יתרון החכמה — ההפרש בין שאלת החכם לרשע

כמה דיות משתפכות וכמה קולמוסין משתברין לבאר מה בין החכם לרשע, ולמה חרצו עליו משפט קשה להקהות את שיניו באומרו 'לכם', הלא אף החכם אמר 'אתכם' ולא אמרינן שהוציא עצמו מן הכלל. ושערי תירוצים לא ננעלו ובכל דור דור מצוה עלינו לחדש בסיפור יציאת מצרים ומאלו ואלו יתקלס עילאה. אביא תחילה מה שראיתי בשם הרד"צ הופמן זצ"ל, ואח"כ מה שמצאתי לומר בזה בס"ד.

ואלו דברי הרד"צ הופמן ('בית ועד לחכמים' דייכעס, חוב' ג, עמ' 17, הובא ב'הגדה שלמה' והלשון כאן משם): "באמת שואל החכם: מה העדות וגו' אשר צוה ה"א אותנו, וכן גרסינן במכילתא (סוף פ' בא) ובירושלמי (פסחים י, ד), וכן הוא בכמה כת"י ישנים של ההגדה, ואין ספק שהיא הגירסא הנכונה והקדומה של ההגדה, ומה שנאמר בתורה: אתכם, אין זה ממש לשון השאלה של הבן, אלא לשונו של משה המדבר אל ישראל, והכוונה — אתכם ולא אותי, שהרי משה לא יכנס לארץ ובניו לא ישאלוהו על כך. ועל כרחך צריך אתה לפרש כן, שאם לא כן יקשה, מכיון שפתח הכתוב בלשון יחיד (דברים ו, כ): 'כִּי־יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ', היה לו לסיים: 'אשר צוה ה"א אותך'. הרי מוכח מכאן, שאין זה לשון הבן, כי הוא יאמר 'אותנו', 'ואתכם' הוא לשונו של משה רבינו ע"ה".

ויש להשיב, חדא: מה שהכתוב פותח בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים לא קשיא לן, דהבן שהוא יחיד שואל את אביו על מעשי הרבים, ועל ציווי הקב"ה לכל ישראל, ובפרט בפסח דאתי בכנופיא ובחבורה ורואה את אביו ושכנו הקרוב אליו וכל ישראל עסוקים במעשי הפסח, לכך שואל 'אתכם'. וכי היכי דאמר 'אלוקינו' ואין כוונתו אלוקינו שלי ושלך דוקא או של בני חבורת הפסח אלא אלקי כל ישראל, הכי נמי כשאומר 'אתכם' כוונתו לכל ישראל. ותו, מה טעם לומר אתכם ולא אותי ח"ו, וכי מפני שמרע"ה לא יכנס לארץ אינו מצווה עליה, ושפיר נכון לומר אותנו אף אם לא יזכה לקיים פסח אחר.

ועוד, דלדבריו שינה הכתוב מלשון ישרה לעקיפה, ואמנם מצינו כעין זה וכגון (בראשית יב, יג): "אִמְרִי־נָא אֲחֹתִי אָתְּ", דהול"ל 'אחותו אני' (או 'אחי הוא') דזו הלשון הישרה שהיתה עשויה להאמר אלא דנקט לשון עקיפה (ושיעור הכתוב 'אמרי נא אחותו אני' בשביל שיסברו ש'אחותי את'), אבל אין נידון דידן דומה, דהתם משהתחיל לדבר אנו יודעים שאין זו הלשון שהיה מבקש אברהם משרה לומר אלא רק משמעות הדברים, אבל כאן בכל אורך הפסוק "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ", בכל אותה נשימה אנו תולין לשמוע לשונו הישרה של הבן, עד שבאנו לתיבה אחרונה וקאמר "אֶתְכֶם" ומתהפך המקרא ללשון עקיפה, בתיבה יחידה שאין עקיפתה נסמכת לא לפניה ולא לאחריה, וזה לשון ודיבור שאינו מתיישב על אופניו בשיטת לשון המקרא.

והא דבמכילתא ובירושלמי גריס 'אותנו', י"ל שדרך התנא לשנות לפעמים לשון הכתובים כפי ענין הדרש ומסרסו דרך פירוש ודרשה, ויש הרבה כיו"ב וכן בריש ההגדה, עבדים היינו לפרעה כו', אין הפסוק שנוי ככתבו בתורה. וכבר ביארו הטעם לשינוי זה, שהכתוב מיירי בדור שני ליוצאי מצרים, ששואלים את אבותיהם שהמה בעצמם ראו כל מעשה ה' במצרים, לכן אומר 'אתכם', אבל דורות שאחריהם שאין הבדל בין האבות לבנים, שפיר נקט תנא דירושלמי 'אותנו'.

אך מצאתי בס"ד ליתן חילוק נאה בין שאלת החכם לרשע. והוא ע"פ מה דחזינן שינוי בתרגום אונקלוס בתיבת 'מה' שבשאלת החכם לזו שבשאלת הרשע, דהנה בשאלת החכם (דברים ו, כ): "מה העדות והחוקים" גו', מתרגימן 'מא סהדותא וקימיא ודיניא', 'מא' באל"ף, ובשאלת הרשע (שמות יב, כו): "מה העבודה הזאת לכם" תרגם אונקלוס: 'מה פולחנא הדין לכון'. וצריך בירור מה בין 'מא' ל'מה'.

ומצאתי בערוך ערך 'מא', וזה לשונו: "ובלשון גמרא מאי פי' למה, מהו פי' מה הוא", עכ"ל. ואולי י"ל דהפרש זה בין 'מאי' ל'מהו' הוא עצמו ההפרש בין 'מא' ל'מה', ד'מא' הוא לשון למה ובקשת טעם, ו'מה' הוא שאילה על מהות הדבר בעצמו.

ולפי"ז נראה לחלק דשאלת החכם מה העדות והחוקים דרשינן לשבח לפי שהיא שאלת טעם וסיבה ובקשת לקח, וראה לשון הרס"ג (פי' התורה בדברים שם): "אינו שואל מה הם ההלכות עצמם, אלא מה סיבת העדות", וברמב"ן: "על מה יעידו המצוות הללו". אבל הרשע ששואל "מה העבודה" ומתרגמינן 'מה פולחנא' בה"א, שהיא שאילה מה הן הדברים עצמן. והנה זה אי אפשר להניח שאינו יודע מהי העשייה שעושים, שהרי רואה את כל העבודה שעובדים בחודש הזה, וכתיב לעיל מיניה (יב, כה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הָעֲבֹדָה הַזֹּאת", וגומר: "והיה כי יאמרו כו' מה העבודה הזאת לכם", וגם מגוף שאלתו "מה העבודה הזאת" הרי שמורה באצבע על העבודה, והוי כמו מי ששואל 'מה השעה' בזמן שהוא מורה באצבעו על מורה השעות, והשואל כזאת כסיל שמו ולא רשע ובשופטני לא עסקינן, אלא על כרחן שיש זדון בשאלתו שכוונתו מה לכם ולדבר הזה. ויבואר עוד להלן.

ואין לומר הא גופא מנלן לתרגם כאן בה"א וכאן באל"ף, די"ל דתרגום אונקלוס הוא כשאר מסורת פיסוק וטעמים שבאו בקבלה וסמכינן עלייהו בפירוש המקראות, ואין אומרים מנין שתיבה זו בשלשלת וזו בפשטא (ועי' כיו"ב הגהות רעק"א כתובות דף ב,ב). ולפי"ז עיקר החילוק בין החכם לרשע ידעינן מסגנון השאלה המרומז בתיבת מה, ומה שדורש המגיד 'לכם ולא לו', לאו למימרא דמכאן כל הלימוד, אלא שאף זה אמת ומזכירין זאת גם משום שאנו רוצים להשיבו "לי ולא לו".

וראה בערוך ערך 'מה' (בה"א), שלא פירש את התיבה אלא מראה שני מקומות, וז"ל: "כיון דאיכא עדים דאיכא מיא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן (כתובות דף כח,א). מהו שנאמר מַה־יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי וכי משאדם מת הוא מתאונן אלא אמר רבי שמואל מה יתאונן אדם על חי העולמים ועל מי יש לו להתאונן גבר על חטאיו, וכן אמר שלמה אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו (ילמדנו במתאוננים)". עכ"ל הערוך.

והנה דברי הערוך אלו הם פליאה הם, כי מצינו שאין דרכו לפרש ערכים ידועים ומבוארים דזיל קרי ביה רב הוא, וכשהוא בא לתיבה פשוטה מחזר להביאה ממקום שאין פירושה מבואר או שמבאר ענין באותו מקום שאינו כרוך בעיקר המילה, וכאן מפרש תיבת מה שהיא פשוטה, ומה ראה בשני מקומות הללו שציין להם יותר מכל המקומות לאלפים במקרא ובתלמוד שהוזכרה בהם התיבה 'מה'. ונראה לי שרמז כאן שפעמים התיבה 'מה' יש בה משמעות של זרות וריחוק יחס אל הדבר, כקורא ומתמיה מה לשני הדברים הללו שהם רחוקים ומה שייכותם זה לזה, וזה ניכר בשני המקורות שהראה הערוך: 'מה לי לשקר' כלומר וכי איך אשקר ומה תועלת בזה, וכן: 'מה יתאונן אדם' איזה פתחון פה יש לו לאדם להתאונן, והטעמה זו שונה מרוב הפעמים שבאה המילה בתורת שאלה בעלמא.

ונראה לומר שביותר מתאימה הבנה זו בתיבת 'מה' כאשר באה בסמיכות לשונות הייחוס, כמו 'מה לי', 'מה לו', 'מה לכם' וכיו"ב, שאז המשמעות היא מה לו לפלוני ולדבר המוזכר אחריו, וכמו (ירמיה כג, כח) "מַה־לַתֶּבֶן אֶת־הַבָּר", (שם יא, טו): "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי", וע"ז הביא הערוך הדוגמא מה לי לשקר, ועוד מתאימה הבנה זו בתיבת מה כשבאה לפני פעולה בלשון עתיד, וע"ז הביא המקור מה יתאונן כו', ובדומה לזה (ש"א י, כז): "וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה־יּשִׁעֵנוּ זֶה", וכן (תהלים נו, ה): "בֵּאלֹקִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי".

וחזרתי על המקראות למצוא היכן מצינו את התיבה 'מה' לפני ובסמיכות לתיבה 'לכם', ומצאתי מרגלית מאירה בספר יחזקאל, שתי מקראות דומים במשמעות, אך שונים בסדר התיבות. בפרק יב, כב, נאמר: "בֶּן־אָדָם מָה־הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל־חָזוֹן". ואילו בפרק יח, כ, נאמר: "מַה־לָּכֶם אַתֶּם משְׁלִים אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה". ומשמעות המקראות שהנביא מגנה ומתמיה על המליצות הפסולות שנשגרו בלשון העם. ונמצא שהמאמר 'מה המשל הזה לכם' והמאמר 'מה לכם המשל הזה' אחים הם. ולפי"ז שאלת הרשע 'מה העבודה הזאת לכם' היא ממש כאומר 'מה לכם העבודה הזאת', שהוא לשון של ריחוק וגינוי, ובדין הרשיעו את הרשע והצדיקו את הצדיק. בריך רחמנא דיהיב לנו אורייתא.

gh