מתחילה עע"ז היו אבותינו — מה ענין זה להגדה

שנינו (פסחים י, ד): מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ובגמ' (קטז,א): מאי בגנות, רב אמר מתחילה עע"ז היו אבותינו ושמואל אמר עבדים היינו. ויש להבין מהיכן למד רב לילך בדרך רחוקה ולהזכיר כאן גנות ע"ז שהיו עובדים בימי תרח ושלפניו, הא מדקאמר תנא מתחיל בגנות ומסיים בשבח סתמא יש לתלות דאיירי בענין היום של יציאת מצרים. ואורחיה דגמ' בכהאי גוונא שסברת חד מ"ד היא פשוטה וסברת אידך מ"ד מחודשת להקשות תינח מר לא אמר כאידך אלא אידך מ"ט כו', וכאן נראה שהוא דבר פשוט להגמרא דהגנות של מתחילה עע"ז היו אבותינו דבר פשוט ששייכת לענין יצי"מ או לדרשת ארמי אובד אבי, ומילתא בעי טעמא.

והנה בפי' הפסוק (דברים כו, ה): אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי מצינו דעת אונקלוס ע"פ רז"ל: ביקש לבן ארמאה לאובדה ית יעקב אבונה, אבל רשב"ם פי' דקאי על אברהם אבינו שהיה תועה וגולה ממושבו, וראב"ע פי' על יעקב אבינו שהיה עני, וכיוצא בהם סיעת בעלי מקרא.

ולפי' רשב"ם דקאי על א"א, א"כ סיפא דקרא 'וירד מצרימה ויגר שם', הא פשיטא דלא קאי על א"א אלא הכתוב מדבר בלשון יחיד על השתשלות האומה בכללה, וכלשונו בדברים שם: "כלומר, מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו".

ואי אתיהיבא הורמנא מצינו לפרש בזה דעת רב הכא, וס"ל כעין פי' רשב"ם וארמי אובד אבי קאי על א"א שהיה שרוי בין העובדי גילולים שנקראו תועים ע"ד מה שנאמר (יהושע כד, ב): "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם גו' וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים", עד שהציץ עליו בעל הבירה והבדילו מן התועים, הוא שנאמר (שם, ג) "וָאֶקַּח אֶת־אֲבִיכֶם אֶת־אַבְרָהָם". ולפי"ז רב ושמואל פליגי בגוף פירוש פרשת ארמי אובד אבי שקריאתו ודרשתו היא יסוד סיפור יציאת מצרים, ולרב דאמר גנות ע"ז משום דהתורה עצמה קבעתו בסיפור זה, באמרה ארמי אובד אבי, ומפרשינן הוא אברהם שהיה מתחלה שרוי העובדי כוכבים והפרישו המקום לחיים, ושמואל סבירא ליה ארמי אובד אבי יעקב ובניו שנצטערו בצער לבן וצער מצרים.

ולפי"ז הא דתנן "מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש וכו'", לאו תרי מילי נינהו, אלא בהאי דרשה דפרשת ארמי אובד אבי בה עצמה צריך להתחיל בה בגנות ומסיים בה בשבח, ופליגי בה רב ושמואל מהו הגנות הזה דהיינו בתרי פירושי דארמי אובד אבי.

ואת"ל יש לראות כוונה זו ברמב"ם בהל' חמץ ומצה (פ"ז, ה"ד), עיי"ש שמביא ההלכה דמתחיל בגנות ומסיים בשבח בתרי אנפי דרב ושמואל, ומסיים: "והוא שידרוש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה", ולא כתב: ואח"כ דורש מארמי אובד כו' וכיו"ב, ומשמע קצת שדרישת פרשת ארמי אובד היא עצמה צריכה להיות בענין של מתחיל בגנות ומסיים בשבח, וכן משמע ממ"ש שם להלן (בפ"ח ה"ג), וז"ל: "בזמן הזה אינו אומר והלילה הזה כולו צלי שאין לנו קרבן, ומתחיל בגנות וקורא עד שגומר דרש פרשת ארמי אובד אבי כולה", עכ"ל. הרי שסתם 'ומתחיל בגנות' שכולל כל מה שצריך לדרוש בגנות גם הגנות דמתחילה עע"ז היו אבותינו הכל בכלל דרישת פרשת ארמי אובד אבי.

gh