סיפור יציאת מצרים על פרשת מקרא ביכורים

שנינו (משנה פסחים י, ד): ודורש מארמי עובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה. יש להבין אמאי תקנו עיקר מצוות סיפור יציאת מצרים על פרשת מקרא ביכורים בספר דברים (כו), ולא על פרשיות שמות וארא בא ובשלח כולן או רובן או קצתן, שבהן מסופר פרשת השעבוד והגאולה בפרטיות, והלא כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי"ז משובח. ואף כי בפשטות יש לומר כי בפרשת ארמי אובד אבי מספר הסיפור בקצרה, ותניא (בבלי שם קט,א) חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל שלא ישנו, ולכן מעיקרא מתקנינן דרך קצרה וכל המאריך כפי אשר תמצא שעתו הרי זה משובח.

אך נראה בס"ד לומר עוד, דהרי שנינו (י, ה): "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" א"כ יש לומר דמטעם זה נתקן הסיפור על פרשת מקרא ביכורים, כי אופן הסיפור צ"ל כאדם היוצא ממצרים בעצמו המספר בלשון בדידי הוה עובדא ולדידי חזיא לי, וכזה הוא אופן הסיפור בפרשת מקרא ביכורים: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה כו', וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה וגו', משא"כ בכל פרטי הסיפור בספר שמות הוא מה שהתורה מספרת לנו כשלישי המדבר היאך היה המעשה.

ובזה יתכן גם ליתן טעם להא דאמרינן כל ההגדה בלשון הקודש חוץ מהא לחמא דהוא בלשון ארמי, ונהגו ללעוז גם מה נשתנה. אבל שאר ההגדה בלה"ק, והקשו המפ' דלפי הטעם שיבינו התינוקות והנשים איבעיא לן ללעוז כל ההגדה. ואפשר לומר שסמכו על יסוד מצוות סיפור יצי"מ, שתקנוהו חכמים על פרשת מקרא ביכורים, ושנינו בסוטה (משנה ז, ב): ואלו נאמרין בלשון הקודש מקרא ביכורים וחליצה כו'. ואף דהתם קריאה והכא דרשה וסיפור, סמך מיהא איכא לתקנו כעין דאורייתא דענייה זו צ"ל בלה"ק.

וכן מה שתמהו אחרונים למה לא נזכר שמו של מרע"ה בהגדה, יש לבאר בשימת לב להאמור, שעיקר מצוות סיפור יציאת מצרים שתקנוהו חכמים על פרשת מקרא ביכורים שהיא במשנה תורה, בספר דברים שבו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה (עי' זוהר פנחס רלב,א: "ר"ש וכל חברייא אמרו בריך אלהא דזכינא למשמע מלין מההוא דאתקרי רבן של נביאים רבן דחכמים רבן דמלאה"ש דקוב"ה ושכינתיה מדבר על פומוי", אך המאמר כצורתו לא מצינו בחז"ל), וצא וחזור על בספר דברים ותראה כי כמעט שלא נזכר שמו של משה, דהוא הוא המדבר. ואף באמירת הגדה של פסח, לא אריך מילתא שיזכיר משה את שמו, אלא בכל דור ודור מרע"ה וכל ישראל אומרים אותה כעין שירה וכחזן המקרא את ההלל, משה אומר 'וישמע ה' את קולנו', ואנו משיבים על כל דבר ודבר 'כמה שנאמר' כו' בסיפור התורה בספר שמות.

gh