זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה גו' דַּבֵּ֣ר| אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל: (במדבר יט, ב)

ביאור לשון תמוהה במשנה ברורה (ומקורו מהלבוש) בטעם קדימת פרשת פרה לפרשת החודש

בקובץ 'הערות התמימים ואנ"ש' שע"י ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית דכפר חב"ד, שי"ל לקראת חג השבועות ה'תשס"ה (חוברת רכא), פרסם בני היקר הרב שניאור זלמן שליט"א (אז תלמיד בהישיבה) את הרשימה דלהלן:

ה'משנה ברורה' בסי' תרפה מבאר בענין ארבע פרשיות טעם קריאתן וסידרן, וכותב בתוך דבריו: "...השלישית היא פרשת פרה אדומה והיא בשבת שקודם פרשת החודש, שכן היה שריפתה במדבר סמוך לניסן כדי להזות בה את ישראל באפר החטאת מיד אחר הקמת המשכן, כדי שיהיו טהורים ויוכלו לעשות הפסח בזמנו, לכן קוראים פרשה זו להתפלל לפניו ית' שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה", עכ"ל.

ומקור דברי ה'משנה ברורה' הוא מהלבוש. אך הדברים תמוהים לכאורה, שהרי מפורש ברש"י עה"ת (במדבר ז, א), וז"ל: "ביום כלות משה להקים גו', אותו היום כלו הקמותיו וראש חודש ניסן היה, בשני נשרפה הפרה, בשלישי הזו הזיה ראשונה ובשביעי גלחו", עכ"ל. הרי ששריפת פרה האדומה הראשונה במדבר היתה בב' בניסן, ומדוע כותב המשנ"ב בטעם הקדמת קריאת פרה לפ' החודש שזהו לפי ששריפתה במדבר היתה קודם ר"ח ניסן.

ופשוט שאי אפשר לומר בכוונת המשנ"ב שכוונתו בסמוך היא שסמוך לאחריו. שהרי בא לבאר מדוע מקדימין קריאת פר' פרה ואם כוונתו היתה סמוך לאחריו אזי היה צריך לאחרו לאחר פ' החודש, ופשוט.

ומצאתי שמקור דברי רש"י הנ"ל הם מהירושלמי (מגילה ג, ה). דאיירי שם לגבי עצם ענין זה של קריאת ד' פרשיות. וז"ל: "ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינה. בדין הוא שתקדום החודש לפרה שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה, ולמה פרה קודמת שהיא טהרתן של כל ישראל". עכ"ל. והנה לנו מפורש בדברי חז"ל דאי משום סדר שריפתן במדבר היה לנו להקדים פ' החודש, אלא שבכדי להקדים טהרתן של כל ישראל מקדימין פ' פרה.

ועוד קשה דהרי לכאורה אי אפשר היה כלל לשרוף את הפרה לפני ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן (כנאמר בשמות מ, יז: "ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן). שהרי בפ' הציווי על מעשה הפרה כתיב (במדבר יט, ד). "ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה אל נכח פני אהל מועד וגו'". וא"כ היאך אפשר לשרוף את הפרה לפני ר"ח ניסן כשאינו יכול לקיים את הציווי של והזה אל נכח פני אהל מועד. שהרי עדיין לא הוקם אהל מועד.

והשיבני ח"א, שאע"פ שלא הוקם באופן קבוע מ"מ בכל שבעת ימי המילואים שקדמו לר"ח ניסן הרי משה רבינו היה מעמיד את המשכן ומפרקו, וא"כ אפשר היה לשרוף את הפרה ולהזות כנגד אהל מועד באותן ימים בשעה שהקימו משה לשם המילואים. אך צ"ע אם בז' ימי המילואים היה המשכן קרוי משכן לכל דבריו. וכגון מי שנתחייב חטאת וחטף והקריב חטאתו באותן ימים האם יצא ידי חובתו (ומסתבר דלא, דהרי גם קרבנות ציבור נעשו ע"י משה ולא חלה באותן ימים חובת ציבור להקריב קרבנות אלו ע"י אהרן ובניו ואילו נעשו ע"י אהרן ובניו בשגגה וחילופה מסתבר שהיה נפסל).

ושוב מצאתי דהוא מפורש ברש"י גיטין (ס,ב ד"ה ופרשת פרה אדומה), וז"ל: "לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן, וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן והזה אל נכח פני אהל מועד וכו', עכ"ל. הרי דס"ל דקודם ר"ח ניסן המשכן לא ראוי להזות מדם פרת חטאת כנגדו. וא"כ דברי המשנ"ב והלבוש תמוהין מאוד.

ונראה ליישב עכ"פ בדוחק, מהא דתנן במשנה פרה (ג, א), "שבעת ימים קודם לשריפת הפרה מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו", ובריש יומא (ב,א וכן ג,ב) למדים זאת ממש"כ במילואים, "כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם – לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשי יום הכיפורים", שכשם שאהרן ובניו פרשו בשבעת ימי המילואים כן גם לדורות צריך להפריש ז' ימים את הכהן השורף את הפרה ואת הכהן הגדול לפני עבודת יום הכיפורים.

ולפ"ז יש לפרש דברי המשנ"ב והלבוש, דאע"פ שבודאי עיקר שריפת הפרה היה ביום ב' בניסן, אבל מ"מ כמה ימים קודם לכן, כלומר ז' ימים קודם לכן התחילו להתעסק בעניין שריפתה, דהיינו שהפרישו את הכהן השורף את הפרהא). וכשם שאע"פ שעיקר שריפת הפרה היה אחר ר"ח ניסן, מ"מ ההכנה התחילה קודם ר"ח ניסן, אף אנו, קריאת התורה שלנו היא עניין של הכנה לטהרה, והיא צריכה להיות קודם לפרשת החודשב).

ע"כ הדברים מבני היקר הרש"ז שליט"א.

Q

אך נראה להוסיף עוד כמה נקודות בענין.

א. בפי' רבי חיים פלטיאל לפסוק 'ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש' (במדבר ט, ו), הקשה וז"ל: "דרשינן בפרק הישן מישאל ואלצפן היו. ותימא א"כ למה לא יוכלו לטהר, הלא באחד בניסן הוקם המשכן ושני נשרפה הפרה וא"כ יכלו בטוב ליטהר מאפר הפרה, אע"ג דאמרינן ר' עקיבה אמר מישאל ואלצפן היו יכולין ליטהר מ"מ ר' יצחק היאך טעה, ודוחק לומר שר' יצחק לא יסבור כאותה ברייתא דאמ' באחד בניסן הוקם המשכן שני לו נשרפה הפרה, דמשמע דליכא מאן דפליג עליה". ותירץ שם, וז"ל: "ואולי ר' יצחק יפרש הכי שני שנשרפה הפרה שהתחילו להתעסק בשריפת הפרה, והיינו דהתחילו להפריש הכהן השורף את הפרה שהיו ז' ימים מפרישין כהן השורף הפרה, וא"כ בט' בניסן נשרפה הפרה ולמחר נתנו בה מי אפר הפרה והייתה אז הזאה ראשונה שלהם ונמצא שביום י"ד חל שביעי שלהם". ומדבריו ראיה דגם בפרה הראשונה שעשה משה במדבר היה קיים דין פרישת הכהן ז' ימים לפני השריפה, וגם ראיה דיתכן לומר לשון שריפת הפרה על הפרישה שהיא ההכנה לשריפה.

ב. ומיהו הא גופא יש להבין, דלכאורה יש לחלק בין פרות הנעשות לדורות לפרה שעשה משה במדבר, ונימא דמה טעם ציותה תורה על הפרשת כהן ז' ימים לדורות, דהוא לחומר טהרת פרה אדומה כדי שלא יהיו אחרים מצויין אצלו ויטמאוהו, אבל בפרה ראשונה שעדיין לא חל על הכהן השורף אותה דין הזאת שלישי ושביעי לפני שריפתה, דא"כ לא היתה יכולה להישרף לעולם, א"כ אלעזר עצמו אפשר שהיה טמא מת כששרף את הפרה, ומה טעם שיזהר מאדם טמא מת שהוא אב הטומאהג), ואימא דלא הוי בעי הפרשת ז' ימים, דבטל טעמא בטל דינא.

אך בהא י"ל, דהנה בהך ילפותא דילפינן פרה ויוהכ"פ מז' ימי המילואים, יש להבין מה ענין שני אלו למילואים (ועי' 'תורה תמימה' ויקרא ח, אות טז). אבל נראה טעם הילפותא לומר דחד עניינא הוא, דפרישת ז' ימי המילואים היא מפני קדושת המשכן, דלפני ביאת הכהנים בהיכל ה' לעבודה צריכין פרישה ז' ימים, וכן לדורות לפני יום הכיפורים שהכהן גדול לפני ולפנים בעי פרישה ז' ימים. וקדושת המשכן מחייבת גם מעשה פרה אדומה, כי לא תיתכן עבודת המשכן ולא השארת השכינה בו בלוא סילוק טומאת מת מישראל, אם כן השכנת השכינה בישראל מחייבת גם פרישת ז' לקדושה וגם פרישה לפרה, דגם הפרישה לפרה היא לא רק שלא יטמא הכהן אלא דומה דלפרישת קדושה של ז' ימי המילואים, כי הפרישה לטהרה גם היא תולדה מחיוב פרישה לקדושה של המשכן. וי"ל טפי, דהא דילפינן מכאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לדורות מעשה פרה ומעשה יום הכיפורים, ר"ל דכאשר עשה ביום הזה שהיתה פרישת ז' ימי המילואים לצורך ביאת הכהנים בהיכל ה' כן לדורות לפני יום הכיפורים שהכהן גדול נכנס לפני ולפנים בעי פרישה ז' ימים, ועוד כאשר עשה ביום הזה שפרשו בני אהרן הכהנים הראויים ליעשות סגן לשרוף הפרה ז' ימים לפני שריפתה לטהרה ולקדושה כן יעשו לדורות.

מעתה לא קשיא דנימא דבפרה שעשה משה מדבר לא הוי בעינן הפרשת ז' כי עדיין לא היתה חלות דיני טומאת מת בעולם, דכאמור יסוד ב' הפרישות הוא בקדושת המשכן וקדושת השכינה השוכנת בו, ועניינה היה התקדשות והטהרות ודיבוק בשכינה לפני ביאה בהיכל ה', ומאידך גם התקדשות והטהרות ע"י התרחקות במחשבה מפני הטומאה שהיא סותרת להשארת שכינה ואף שעדיין אין דיניה חלין עד אחר שריפת הפרה והזאת שלישי ושביעי.

ג. בזה יש לבאר עוד, דלכאורה עוד קשה, כיון דנשרפה הפרה בשנים בניסן, אם כן תחילת ז' ימי המילואים ופרישת בני אהרן היתה ח' ימים לפני שריפתה, ונמצא יום ר"ח ניסן מפסיק בין ז' ימים של פרישה לשריפת הפרה. וצ"ל דהפרישה לפרה החלה ביום ב' דמילואים ור"ח הוא מימי הפרישה.

אך אם ניתנה רשות נראה לומר דבר חידושד), דבאמת הפרישה בתחילת ז' ימי המילואים היתה הן לקדושה והן לפרה, אלא לולא חטא נדב ואביהו היתה הפרה נשרפת בר"ח, דכל מה דאיכא בידן לאקדומי טהרה מקדמינן, ונהי דקודם לכן לא היינו יכולין דליכא היכל להזות כנגדו, אבל ביום הקמתו אחר שכלו הקמותיו איבעיא לן לשורפו, אלא שאחר שאירע מה שאירע נטרדו בסדר פינויים וקבורתם ולא סיפק הזמן למעשה הפרה ולכן הוסיפו יום שמיני של פרישה בר"ח ניסן כדי לשרוף את הפרה למחר.

ד. וע"פ כל הנ"ל יש ליישב, מה שכתב בני שליט"א דדבר פשוט דאי אפשר לבאר דברי הלבוש והמשנ"ב דסמוך לר"ח ניסן היינו סמוך מלאחריו, ובאמת דהן דברי גאון אחד מחכמי דורנו זצ"ל בפתקא ששיגר לשואל, אך לא הוזכר כאן הדבר דהוי תמיהא לן מילתא טובא, אך כעת נראה ליישב, אמנם בדוחק, דר"ל דכל כמה דמצינן לאקדומי טהרה מקדמינן וא"כ היה ראוי לעשות הפרה אפילו כמה ימים לפני ר"ח ניסן, אלא הואיל וקודם לר"ח לא הוי לן היכל ע"כ איבעי לן לאקדומי סמוך לו מלאחריו, והיינו בב' ניסן, דקודם לכן לא אסתעיא מילתא.

gh