שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֖יו מִבָּנָ֑יו וגו': (תצוה כט, ל)

הורשת מינוים בישראל – סברא להבדיל בין כתר כהונה לכתר מלכות, וחידוש דמה דמלכות דוד שעומדת לעולם אינה הלכה אלא הבטחה

פירש"י: תחתיו מבניו, מלמד שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את מקומו ימנוהו כהן גדול תחתיו. ע"כ.

מקשים למה צריך לימוד מיוחד לכהן גדול, והרי כלל בכל המינויים שבישראל שאם בנו ראוי ממנים את הבן, וכדפסק הרמב"ם בהל' מלכים פרק י הל' ז: "ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה כו'", ע"כ. וא"כ למה צריך לימוד מיוחד לכהן גדול שבנו יורשו.

ויתכן לומר דשאני הורשת כתר כהונה מהורשת כתר מלכות, דבכתר מלכות מצינו שעברה המלוכה משבט בנימין לשבט יהודה, וראה אברבנאל למל"א (פרק א העיקר התשיעי), שכתב דכיון דשאול נמשח בשמן המשחה אילולי חטא היה כסאו נכון עד עולם ככסא דוד (אך עי' רמב"ן בראשית מט, י דמלכות שאול היתה מלכות שעה), א"כ לדעת אברבנאל עכ"פ, יש לומר דמכתר מלוכה לא ילפינן לכתר כהונה, דכיון דכתר כהונה אי אפשר שיעבור לשבט אחר, כי נבחר זרע אהרן אחר חטא העגל, כדכתיב (דברים י, ח): בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת־שֵׁבֶט הַלֵּוִי גו' (עי' רש"י שם), וכתיב (במדבר יז, ה): זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר וגו', אם כן הוה סלקא דעתן דכתר כהונה כשם שנשתנה לחומרא שאינו עובר לעולם לשבט אחר, הרי דהשבט הוא כאן העיקר, הכי נמי כשמת כהן גדול אף על פי שבנו ראוי קצת, אם יש מי שראוי יותר ממנו בבני אהרן ממנים אותו, קמ"ל "תחתיו" דמעמידין את בנו.

והמלכות וכן שאר המינויים שבישראל שעוברים לבן ילפינן בספרי (שופטים קסב) מקרא (דברים יז, כ) דלְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ, דאמרינן התם: "הוא ובניו, שאם מת בנו עומד תחתיו, ואין לי אלא זה בלבד מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו" ע"כ. הרי דאינו שולל שתעבור המלכות לשבט אחר, ואדרבה לשון הספרי שם: "למען יאריך ימים על ממלכתו, אם עושה הוא מה כתוב בענין כדיי הוא שיאריך ימים על ממלכתו", ומשמע דאם אינו עושה כן אינו מאריך ימים על ממלכתו, וכן לכאורה פשטיה דקרא נוטה כן כדברי אברבנאל דכתיב: "לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה גו' לשמור את כל דברי התורה הזאת גו' לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו" גו', הרי דתנאי הוא ואם אינו ראוי אפשר שתישלל ממנו ומבניו.

אלא שיש להבין אם כן איך באמת זכה דוד במלכות לו ולזרעו עד עולם, שאף אם לא יהיו ראויים אזי ענוש ייענשו אך כתר המלכות מובטח לו לזרעו עד עולם, וכלשון הרמב"ם בהל' מלכים (שם): "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר (ש"ב ז, טז): כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד־עוֹלָם, ולא זכה אלא לכשרים שנאמר (תהלים קלב, יב): אִם־יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי, אף על פי שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקב"ה הבטיחו בכך שנאמר (שם פט, לא): אִם־יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וְחַסְדִּי לֹא־אָפִיר מֵעִמּוֹ", עכ"ל. וכי משוא פנים יש בדבר.

אך צריך לומר דשאני מלכות בית דוד דבאמת אין מניעה אליבא דהלכתא שתועבר המלוכה לשבט אחר, אלא הבטחה היא שהבטיח הקב"ה לדוד שלא יפיר חסדו מעמו, ולא שייך כאן דאין נביא רשאי לחדש דבר (יומא פ,א), דאין כאן חידוש דבר הלכה אלא הבטחה, ולכן כל הפסוקים שמביא הרמב"ם בענין זה הם מן הנביאים, אבל בתורת משה לא הובטח שום מלך שתעמוד לו המלוכה לזרעו אף אם לא יהיה ראוי. אבל הכהונה כאמור שאי אפשר שתעבור לשבט אחר, סלקא אדעתין דבוררין מזרע אהרן מי שראוי מכל השבט והוא מעלה בכהונה, קמ"ל "תחתיו" דלא כן.

gh