וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁן מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפוֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד: (תצוה כח, כח)

מחשבה בדרך דרוש בטעם המצוה של 'ולא יזח'

כתב ב'ספר החינוך' (מצוה ק): "משרשי המצוה, שרצה השם לטובתינו לזכותינו בהגדלת אותו הבית הקדוש, ולהיות כל אשר בו מכוון וקבוע על מכונו, בין ענין כליו שיהיו בתכלית השלמות בין ענין כלי המשרתים כגון מלבושים אלה שהם מלובשים בהן בשעת העבודה, שהכל יהיה נכון ושלם בתכלית השלמות, לא יחסר שום נוי בכל הדברים, ובאמת כי מנוי הענין הוא שלא יהיה החושן נע ונד על לוח לבו אלא יעמוד שם קבוע כמין חומר, ועד שמענו טוב מזה נחזיק בזה".

וח"ו לא באתי לומר מצאתי טוב מזה, אלא לפי שיש לשמוע מכלל דבריו כעין הזמנה לכל הבא לדרוש לומר דברו, אוסיף מחשבה בדרך הדרוש:

י"ל דהא האפוד מקיף את אהרן מאחוריו וגם מלפניו, והחושן נקשר בו בטבעות מלמעלה בחשב האפוד ומלמטה באפוד כדי שיעמוד החושן באמצע כנגד ליבו, כדכתיב באורים ותומים (כח, ל): "וְהָיוּ עַל־לֵב אַהֲרֹן". אם כן האפוד סימן לאהרן גופו ולליבו. והחושן הוא סימן לישראל, ששמות השבטים חרותים על האבנים, וכתיב (כח, כט): "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־שְׁמוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל־לִבּוֹ גו'". ולא יזח החושן מעל האפוד לומר, שלא יסיר אהרן מליבו מחשבת ישראל מלדרוש שלומם וטובתם ותקנתם, ומלהתפלל עליהם ולהביאם לתשובה ולכפרה, ולא יסיח דעתו מן הדברא).

gh