וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ גו': (תרומה כה, י)

בשאר כלים כתיב 'ועשית' ובארון נאמר 'ועשו' – טעם לדבר

מקשים למה בשאר הכלים כתיב 'ועשית כפורת' 'ועשית שולחן' וכו', ובארון כתיב 'ועשו'. ומתרצים דארון רמז לתורה ובא לרמז שכתר תורה מונח וכל הרוצה ליטול יטול. ובאמת כך הוא במדרש (שמו"ר לד, ב).

וע"ד פשט נראה משום דעשיית הארון היא תכלית בנית המשכן, שכל הכלים נקראים כלי המשכן, והמשכן נקרא 'משכן העדות' היינו – 'המשכן הנעשה ללוחות העדות' (רמב"ן להלן לח, כא), א"כ ראוי שיאמר ציווי עשייתו על הכלל. וכעין הא דכתיב לעיל (כה, ח): 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם', בזה פשיטא דלא הו"מ למיכתב 'ועשית לי מקדש ושכנתי בתוכם', כי רצון הכתוב להודיע תכלית המעשה, שבני ישראל יעשו מקדש ועל ידו תשכון שכינה בתוכם, ולהכי הציווי והדיבור הוא עם הכלל, הכי נמי י"ל גבי עשיית הארון, פתח הכתוב לומר 'וְעָשׂוּ אֲרוֹן' וכיון שהזכירו פרט לך כל מדותיו ועשייתו, אבל מגמתו לסיים בו מה שנאמר (להלן כב): 'וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ גו' אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'. וא"כ עשיית המשכן ועשיית הארון עיקר אחד הם של בנין מקום להשראת שכינתו של הקב"ה בישראל, ולכן הדיבור מוסב אל הכלל ואל תכלית העשייה.

gh