מְכַשֵּׁפָ֖ה לֹ֥א תְחַיֶּֽה: (משפטים כב, יז)

פי' נפלא מהבעש"ט בפסוק וביאורו

בספר 'בעל שם טוב' (לר' נתן נטע דונר, כאן) מביא פירוש מפליא על המעשה המובא בגמרא שבת (פא,ב): "רב חסדא ורבה בר רב הונא הוי קאזלי בארבא, אמרה להו ההוא מטרוניתא אותבן בהדייכו ולא אותבוה, אמרה איהי מלתא אסרתא לארבא, אמרו אינהו מלתא שריוה וכו'", ופירש רש"י: "אמרה מלתא, דכשפים וכו', אמרי אינהו מלתא, על ידי שם טהרה" עכ"ל. ומביא בשם הבעש"ט זי"ע שהקשה, "בשלמא מלתא דידה לא נזכר בש"ס, מצד שהוא שם טומאה, אבל מלתא דידהו שהוא שם טהרה, למה לא נזכר בש"ס מה שאמרו, בכדי שנדע הלחש במה ביטלו הכישוף, והרי מצאנו בכמה דוכתי שנזכרו לחשים לכמה ענינים".

ומביא שם התירוץ: "ואמר הוא ז"ל, שביטול הכישוף הוא, כשאומרים הפסוק מכשפה לא תחיה, ובתנאי שידע לכוון בכוונות הנסתרות המרומזים בפסוק זה, ודרש דרוש גדול סודות נפלאות בפסוק זה, ואמר שבאלו הכוונות יכולים לבטל כל מיני כישוף שבעולם, ואמר שגם רב חסדא ורבה בר רב הונא ביטלו הכישוף באומרם פסוק זה בכוונות הנסתרות, כי מה שאמרו בש"ס אמרה איהי מלתא הוא כפשוטה, שאמרה דבר של טומאה, ולא נזכר מה שאמרה, אבל מלתא דידהו צריך להיות מלת והוא ראשי תיבות מְ'כַשֵּׁפָה לֹ'א תְ'חַיֶּה ובזה הפסוק ביטלו הכישוף"א).

וקשיא במה אינו דומה ללוחש על המכה ואומר עליו הכתוב (שמות טו, כו): "כָּל־הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא־אָשִׂים עָלֶיךָ" שהוא אסור (סנהדרין קא,א), ועי' מהרש"א שם: "הטעם לפי שאסור להתרפאות בדברי תורה ממכה וחולי שכבר חלה לפי שסבר שעושה התורה כשאר דברים שבעולם המרפאים החולה והמכה כו'".

ונראה לחלק, דבאמת לצורך עצמם לא היו רשאים דהיינו להתיר את הספינה סתם, אבל כאן הואיל והיא אמרה מילתא להונות ולרדות בחכמי ישראל להראות שכוחה עדיף, הותר הכל, דשוב אין החשש שכתב המהרש"א שעושה התורה כשאר דברים שהם לתועלת האדם, אלא כאן הוי צורך גבוה להראות דדידן נצח. וכענין שכתוב (שמות ז, יב) "וַיִּבְלַע מַטֵּה־אַהֲרֹן אֶת־מַטֹּתָם" דאע"פ שחשדוהו שעושה בכשפים שאמרו תבן אתה מכניס לעפריים כשפים למצרים (מנחות פה,א), לא חששו שיאמרו בקי הוא באומנות יותר מדידן, דבמה שבלע מטהו את מטותם הוא כאומר לא כחלקכם חלקנו, כי דידן ממקור טהור ועליון עליכם.

ומיהו הא אין לחלק דבסנהדרין מיירי במכה טבעית ולכן אסור ללחוש עליה, אבל כאן דהמכשול בא ע"י לחש מותר להביא לחש כנגדו, דסוף סוף הרי נמצא עושה התורה כשאר דברים שבעולם.

אך ליבי אומר דכוונת הבעש"ט שאמרו הפסוק 'מכשפה לא תחיה' היינו שאמרו דבר תורה בהלכות כשפים ובדינים דילפינן מהאי קרא דמכשפה לא תחיה, ועי"ז נתבטל ממילא הלחש דידה מצד כוח התורה שהיא מגינה ומצלת. ומה ששמע הר"נ דונר שהבעש"ט זי"ע דרש דרוש גדול וסודות נפלאות בפסוק זה, ואמר שבאותן הכוונות יכולים לבטל כל מיני כישוף שבעולם, הכי הוי מעשה שאמר דרוש גדול בדא"ח על פסוק זה, דברים מאירים ושמחים, ואמר הבעש"ט זי"ע כגון הני מילי יש בהן סגולה לדחות המזיקים, והוא הדין והוא הטעם אם מעמיקים בפסוק זה בלימוד נגלה גם יש בכוחם לבטל קשר רשעים. וי"ל דהו"ה שאר פסוקי תורה, לימוד בעיון בפסוק מגין ומציל מעניינים בלתי רצויים השייכים בענין.

gh