לֹֽא־תַעֲשֶׂ֨ה לְךָ֥ פֶ֨סֶל֙ וְכָל־תְּמוּנָ֔ה אֲשֶׁ֤ר בַּשָּׁמַ֨יִם֙ מִמַּ֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר בָּאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖יִם מִתַּ֥חַת לָאָֽרֶץ: לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥ה לָהֶ֖ם וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם גו' (יתרו כ, ד־ה)

סברא בענין תפילה כנגד המראה

הרדב"ז בשו"ת (חלק ד, סי' קז) כתב בתוך דבריו: "...אמרו ז"ל אסור לאדם שיתפלל אחורי רבו ושמעתי בטעמו של דבר שלא יאמרו משתחוה הוא לרבו. וכמדומה לי שהוא מן הירושלמי אלא שלא נפניתי לבקש. ומזה הטעם בעצמו אנו אוסרים להתפלל כנגד המראה שלא יאמרו משתחוה הוא לבבואה שלו". והביאו ה'באר היטב' בשו"ע (או"ח סי' צ ס"ק ל). וכן פסק ב'משנה ברורה' (שם, ס"ק עא): "אסור להתפלל כנגד המראה דמיחזי כמשתחוה לבבואה שלו והיינו אף בעינים סתומות דבפתוחות בלא"ה אסור משום ביטול כונה. אחרונים".

אולם ב'דעת תורה' להמהרש"ם מברעז'אן (חלק יו"ד א, הל' שחיטה סי' יב ס"ק טז) וז"ל: "בתוי"ר (Zב'תוספת ירושלים') סי' זה העלה דאסור לשחוט נגד מראה שקורין שפיגעל, שלא יאמרו לבבואה הוא שוחט וכו' ורמז לבאה"ט או"ח סי' צ' שכ' כה"ג לענין תפלה. והנה אמת שהרדב"ז ח"ד סי' קז באמצע התשובה כ' דאסור להתפלל נגד מראה שלא יאמרו שמשתחוה לבבואה שלו, אבל לענ"ד הרי בשעה שהוא משתחוה גם הבבואה שלו משתחוה לו וליכא חשדא, משא"כ בשוחט ע"ג נהר דממטה למעל לא הוי השתחואה כו'" עי' כל דבריו שם.

ובקובץ דברי תורה על הפרשיות מאת הרב מנשה ישראל רייזמן שליט"א, צרף לכאן מה שמקשים איך עשה שלמה את הים על י"ב בקר ולא חשש ללא תעשון אתי כדמות שמשי. ותירץ בשם תוס' ישנים דמה שהים רוכב על השוורים הוי כביטול האלוהות שלהם. ולא מצאתי לע"ע בתוס' ישנים דבר זה, אך מצאתיו בדרשות מהרשי"ק (בן המהר"ם שעל הש"ס) באמצע דרוש שביעי שתירץ בשם אביו המהר"ם: "ומפי א"א הגאון ז"ל שמעתי תרוץ אחר על התר הי"ב בקר שעשה, והוא שהצורות הבלתי נעבדות אסור לעשותן ולהחזיק העשוים מאחרים מפני חששא בעלמא [כו']. ובי"ב בקר הללו שהכיור היה נשען עליהם הכרת פניהם ענתה בם שלא נעשו לשם אלהות, כי עבודת משא הכיור בכתף ישאו. דומה למה שאמרו (משנה ע"ז ג, ג) שעל המכובדים אסורים שעל המבוזים מותרים, והוא טעם נחמד ונעים".

ובקובץ ד"ת הנ"ל מביא (ולא ציין מקור הדברים) שהמהרש"ם נשאל ע"י שואל שהשיג על דבריו מדברי המכילתא (יתרו כ, ד): "ואשר במים מתחת לארץ, להביא את הבוביא דברי ר"ע", הרי שמה שהבבואה מתשחוה אליו אינה מבטלת את האיסור. והשיב כדלעיל, דממטה למעלה אינו דרך השתחוואה ואין בהשתחוואה זו ביטול ההשתחוואה של האדם לבבואה ולכן אסור, אבל במראה זה לנוכח זה שהוא דרך השתחוואה ההשתחוואה של הבבואה אליו היא דרך ביזוי ומבטלת ממנה חשדא דע"ז.

ובנטילת רשות וקידה מרחוק, לכאורה יש להשיב על דברי המהרש"ם דבמה שהבבואה נמי משתחוית לו מבטל חשדא, דאדרבה יש לומר דדומה כמשתחווה לעצמו, כי מה שהם משתחווים לזה לזה אינו דרך ביטול אלא כמפרכסים זה את זה ולומר ששניהם חד הם, וכפרעה שאמר (יחזקאל כט, ג וע"פ מלבי"ם שם) "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי". ולא דמיא לים שעשה שלמה שיושב על הבקרים ואין שום צד של השתחוואה להם.

ובזה ניחא גם מה שיש לשאול לדברי הרדב"ז, דלטעמו דמראה היא כמו בבואה במים לענין שאסור לשחוט כנגדה, למה לא אסרו (במשנה וגמ' חולין מא) מראה בפירוש (דהא אף דמראה של זכוכית הצבועה בכסף לא היתה מצויה בדורות הראשונים מ"מ הא הוו מראות הצובאות דנחושת מלוטש דלא גרע מבבואה דמים). אך אי כדאמרן דמראה דומה כמשתחוה לעצמו ניחא, דאם אסרו בבואה דמים דאינו נראה כ"כ כמשתחוה לעצמו, וכדברי המהרש"ם דמלמטה למעלה אינו דרך השתחוואה, כ"ש בבואה דמראה דאסיר.

ועוד כתב בקובץ שם דהמהרש"ם הוסיף להשואל: "שזאת ההגהה (Zמה שכתב להקל במראה) היא נצרכת מאד שיכתבנה, משום שרבים אינם מדקדקים בזה (Zומקלים להתפלל מול מראה), בפרט באולמות החתונה שכל פני המזרח מצופה במראה, ועלינו למשכן נפשינו לחפש היתר ולמצוא זכות על בני ישראל" והביא מה'בני יששכר' שפסק שפסקו רבנים ידועים להיתר שוב אין דנים בבי"ד של מעלה להחמיר על המיקל בו, וזה היה דרכו בקודש של ה'בני יששכר' לבטל קטרוגים מישראל ע"י שמצא כמה היתרים.

ומי לנו רב מובהק כהמהרש"ם ובודאי הלכה כמותו למעלה ולמטה, ואולם בסברא יש למצוא היתר לתפילה באולמות אף לשיטת הרדב"ז לאסור תפילה מול המראה. דיש לומר דבאולמות מותר כיון שאינו עומד ממש לפני המראה אלא בריחוק כמה וכמה אמות, ואינו דומה כמשתחווה. ועוד דהא רבים עמו מימינו ומשמאלו ואינו ניכר למי משתחווה, ובעוד אלו מתפללים רבים אחרים עוברים ושבים בין המנין לבין המראה, ולכן מותר, אבל פרצוף כנגד פרצוף לנוכח המראה אסור. ונראה דמה שהמהרש"ם נכנס לעובי הקורה למצוא זכות להקל, היינו משום דמעיקר הדין צריך להתפלל סמוך לקיר ובימיו באולמות כל פני המזרח היו מצופין במראה.

gh