איך מל יתרו עצמו ולא חש לסכנה של רוח צפונית, וביאור דברי הזוהר שיש לישמעאל זכות במה שנימול

ובגמ' סנהדרין (צד,א): "רב אמר, שהעביר חרב חדה על בשרו". מקשים והא ישראל לא מלו כל ארבעים שנה משום שלא נשבה להם רוח צפונית (יבמות עב,א), ואיך לא חש יתרו לחשש סכנה שדוחה כל המצוות. וכמה ביאורים ראיתי, ואולי יתכן עוד לומר, ובהקדם:

דהנה כשנצטוה אברהם על המילה נצטוה גם על מילת ישמעאל בנו (בראשית יז, יב), וידועים דברי הזוהר (וארא לב,א) דמכוח זכות המילה ניתן לישמעאל אחיזה בארץ ישראל בעת שגלו ישראל ממנה, וזה לשון הזוהר: "ווי על ההוא זמנא דאתיליד ישמעאל בעלמא ואתגזר, מה עבד קודשא בריך הוא ארחיק להו לבני ישמעאל מדבקותא דלעילא ויהב להו חולקא לתתא בארעא קדישא בגין ההוא גזירו דבהון, וזמינין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהי ריקניא מכלא זמנא סגי כמה דגזירו דלהון בריקניא בלא שלימו, ואינון יעכבון להון לבנ"י לאתבא לדוכתייהו עד דישתלים ההוא זכותא דבני ישמעאל". ויש להבין דברי הזוהר דמה זכות היא להם הא לא נימול אלא משום יליד בית ומקנת כסף, וגם קשה הדבר דאטו משום שישמעאל מבקש חולקא ינתן להם דבר נפלא ויקר כמו אחיזה בארץ ישראל, ולמה לא ניתן לו חלק בכסף וזהב או משמני הארץ בשאר ארצות ולא בארץ ישראל.

ועל דרך הפשט הנגלה (וכבר כתבנו כעין זה לעיל בספר בראשית, לך לך יז, כא, והנכתב כאן הוא נוסחא מזמן אחר לנאמר שם, וחסתי עליה למוחקה מפני הטעמת דברים שונה שיש בה), היה אפשר לומר דבאמת אין שום מעלה עצמית לבני ישמעאל במילה, אלא דאברהם נצטווה למול גם יליד בית ומקנת כסף, ומילת בני ישמעאל אינה משום שהם מזרעו של אברהם, דהא ביצחק יקרא לך זרע, אלא משום מקנת כספו וילידי ביתו, והמילה היא אות שהוא מקנת כספו ויליד ביתו. ומה דחזינן שנתנה אחיזה לבני ישמעאל בארץ ישראל, מצינו למימר, דהואיל וממשיכים לנהוג המילה, דומה הדבר כאילו מעידים על עצמם שהם עבדים של אברהם ושל יצחק, ומכוח זה יש להם זכות לדור בארץ ישראל כדרך העבד שדר בבית אדונו, ולא משום שהוא ממשפחת אדונו אלא משום שכדי לשרתו צריך לדור בביתו ועומד מוכן לשרת את אדונו כשישוב לביתו.

ואם ניתנה רשות אולי ניתן להעמיס כן גם בכוונת הזוהר, אף שהוא דרך רחוקה, דהיינו דקאמר מילה ריקנית, שאינה לברית אלא סימן עבדות לאברהם. והא דקאמר זכות המילה יש להם, כלומר דזכות הוא להם שעל ידי המילה מראים שאינם מתנשאים לומר אנו בני הגבירה אלא עבדי יצחק אנן ובזכות זו דרים בבית אדונם. וזו הכוונה דלעתיד יעכבו את בני ישראל מלשוב לארץ ישראל, דעל ידי שמעכבים בני ישראל מלשוב חוזרים להראות התנשאות לומר אנו בני הגבירה ולנו הבכורה, ונמצא שאין המילה אצלם סימן עבדות אלא סימן עבדים מתפרצים ובזה משתלם ההוא זכותא דבני ישמעאל וחוזרים ישראל למשול עליהם ולבטל אחיזתם מן הארץ.

והנה אמרו בגמרא יבמות (עב,א) דביומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ביה, ויומא דשותא היינו יום שמנשבת בו רוח דרומית כדמפרש רש"י התם. והנה מצינו דרוח דרומית מצויה במדבר ובנגב, כדכתיב (איוב לז, ט) "מִן־הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה", ומן החדר היינו חדרי תימן (ר' מדרש כונן ד"ה רוח דרומית ובכ"מ), וכתיב בישעיה (כא, א): "כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף מִמִּדְבָּר" גו' והיינו דרום שם ארצות המדבר.

ואם כן יש לשאול כיון שנגזר על ישמעאל (בראשית טז, יב) "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם", והיינו שיהיה שוכן מדברות, וראה ריב"ש (שם): "והוא יהיה פרא אדם. בני ישמעאל סוחרים והולכי מדברות, ולכך קורא לו פרא, כדכתיב 'פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר'", ע"כ. ועוד כתיב בו (שם כא, כ) "וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר", וכתיב (שם, כא): "וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן", אם כן למה לא חס עליו הקב"ה והושיבו במדבר, הא כיון שרצוי לפניו שיחזיק במילה כעדות לכך שהוא עבדו של אברהם לא היה לכאורה ראוי שיושב במקום שהוא סכנה לו כי רוח דרומית מצויה שם.

ועל כן צריך לומר דכיון דנגזר ש"והוא יהיה פרא אדם", נתברך בכך שיהא פרא למוד מדבר, וניתנו בו הכוחות לעמוד בפני קשיי המדבר, ועוד דמשהורגל שוב לא הוי סכנה אצלו.

מעתה יש לומר גם גבי יתרו שהיה מלומד ביערים ומדבריות, וכתיב בו (במדבר י, לא): "אַל־נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל־כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר", ופי' ראב"ע "לעינים, להראות הדרך", וכן פי' רבנו בחיי, ולשון רש"ר הירש: "ידעת וגו', כי אתה בקי בטיב הקרקע של מקומות חנייתנו ונהירים לך שבילי המדבר, ובכל מקום שה' יורה לנו לחנות, אתה מכיר את מעלות הסביבה, שנוכל להפיק מהן תועלת", ע"כ. אם כן גם הוא בריא אולם ולא חלי ולא מרגיש ברוחות המדבר לא במציאות הדרומית ולא בהעדר הצפונית.

ומה עוד דמצינו דמדין וישמעאל נחשבים עם אחד, ראה ראב"ע במדבר יב, א גבי הא דכתיב אצל משה כי אשה כושית לקח, וז"ל: "והישר בעיני שזו הכושית היא צפורה, כי היא מדינית ומדינים הם ישמעאלים, והם דרים באהלים וכן כתוב 'יִרְגְּזוּן יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן' (חבקוק ג, ז), ובעבור חום השמש אין להם לבן כלל וצפורה היתה שחורה ודומה לכושית", ע"כ. וראה גם רשב"ם בראשית (לז, לו): "והמדנים מכרו אותו אל מצרים, מדן ומדיין וישמעאלים אחים היו, ומדן וישמעאלים אחד הם לפי הפשט, לכך הוא אומ' כי מדנים מכרוהו וישמעאלים הורידוהו שמה כי שניהם אחד הם לפי הפשט", ע"כ דברי רשב"ם. ומיהו צריך לומר דלא ממש עם אחד הם, דא"כ למה לא נקראו בשם אחד והיו ראויים להקראות בשם הרוב שבהם, ועוד דאם עם אחד הם אם כן היו ראויים המדיינים גם להיות נימולים כמו הישמעאלים שנתערבו ביניהם ולמה היה יתרו ערל שהוצרך למילה. אלא יש לומר שהיו דרים באותם מקומות ומתערבים במעשיהם ואולי אף היו נותנים בנותיהם אלו לאלו לנשים, אבל עדיין היו ניכרים בכמה סימנים ובהם המילה. וראה דברי הריב"א לבראשית שם: "מצאתי כתוב בפי' אחד מחומש הם מדינים הם ישמעאלים מדינים היו ויושבין בארץ ישמעאלים", ע"כ. ויש עוד בראשונים כיו"ב ואין מקום להאריך.

והנה המדיינים מבני קטורה הם, כדכתיב (בראשית כה, ב־ג): "וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ גו' וְאֶת־מְדָן וְאֶת־מִדְיָן גו'. ור' לשון רד"ק (לבראשית לז, כח): "אנשים מדינים, הם הישמעאלים שזכר כי הם המדינים. והמדינים הם בני קטורה. ואם קטורה זו הגר הנה בני ישמעאל ובני קטורה אחים, ואם אינה הגר כלם היו בני אברהם, והתחתנו המשפחות אלה עם אלה כי קרובים" ע"כ דברי רד"ק.

ומעתה יש לשאול למה לא מלו בני קטורה (כיתרו שהוצרך למול) כמו שמלו בני ישמעאל דאלו ואלו ילידי בית ומקנת כסף של אברהם היו ולמה אלו מולין ואלו ערלים. אך הדבר מתבאר יפה מדברי האור החיים הק' עה"פ (בראשית כה, ו) ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות, וז"ל: "ולישמעאל לא אמר הכתוב שנתן לו מתנות ושלחו כי לפי מה שכתבנו (עי' דבריו לבראשית טז, ה) כי ישמעאל משפט קנייה יש בו ליצחק משולח ועומד הוא, ויש יום לא-ל איום משפט יעשה ויכיר נקנה לקוניו", ע"כ דברי האוה"ח. ושמעינן מדבריו ב' דברים, האחד דישמעאל עדיין עבד הוא גם בהיותו משולח ומגורש מבית אברהם מידי עבדותו לא יצא, והשני דלבני הפילגשים הואיל ונתן להם מתנות ושלחם מעל יצחק בחייו הרי שחררם ושוב אינם עבדים. ואם כן אין שום ענין וטעם שיחזיקו בני קטורה במילה משעה שנשתחררו, דכל מילת בני ישמעאל הוא להודיע שהם עבדי יצחק אבל בני קטורה שנשתחררו הראוי שלא ימולו כדי שיפרישו ביניהם לבין בני ישמעאל, ולכן היו הישמעאלים מהולין והמדיינים ערלים, והוצרך יתרו למילה ממש ולא רק הטפת דם כישמעאלי. כלנע"ד.

בשולי הדברים מן הענין לציין שמצינו כן עד היום, כי הערבים הבדווינים שהם הישמעאלים האמיתיים (אבל אותם הקרויים פלסטינים הם ערבוביא של עממים) הם נמולין, ואילו אותם הנקראים דרוזיים ומייחסים עצמם ליתרו ומחזיקים אותו כראש אומתם, הם ערלים.

gh