ה֥'| יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד: (בשלח טו, יח)

טעם שאומרים בשירת הים שבתפילה ב' פעמים הפסוק ה' ימלוך גו', ופעם ג' בלשון ארמי ול' הווה

שאלני מתפלל בביהכ"נ בשביעי של פסח (ה'תשפ"ב), מה טעם בתפילה של שחר, בשירת הים בסופה, אנו כופלים את הפסוק 'ה' ימלוך לעולם ועד', ועוד מוסיפים גם תרגומו "ה' מלכותיה קאים לעלם ולעולמי עלמיא", מאי כולי האי שאומרים אותו שנים מקרא ואחד תרגום. ואחר החג ראיתי בספר הפרדס (עמ' שכא) שזה סימן לסיום השירה שמכאן ולמטה אינו מגוף השירה, ולא ראיתי טעם לאמירת התרגום.

ואשר השבתי בס"ד לשואל כך: כי בעת שיצאו ישראל ממצרים יצאו בנפש גבוהה, כדכתיב (יד, ח): "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה", ופי' חזקוני: בקומה זקופה. ומה עוד בעת קריעת ים סוף ושירת השירה הוסיפו לעלות גבהי מרומים, ומעתה יש לשאול מה ענין שירת הים שנאמרה במרום שעת החירות לאומרה בכל יום מימות החול של ימי חשכת הגלות הכפול ומכופל. אלא היא גופא התשובה, שאמנם בעת יציאת מצרים כשאמרו את השירה והגיעו ל"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'. מִקְּדָשׁ ד' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ" (טו, טז), סברו שהגיעו לקץ וסוף הימים, ולכן סיימו 'ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד' כלומר משיבואו לנחלת עולמים זהו סוף דברי הימים, ומכאן ואילך עד סוף ימות עולם אין לנו אלא 'ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'.

אך בעוונותנו כי גברו וחרב בית המקדש, מעתה באנו למבוכה, הלזה יקרא 'ה' ימלוך לעולם ועד', נכרים מקרקרים בהיכלו והיכן מלכותו. אך מיד שבנו ונתנו אל לבנו להכריז 'ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד', גם עתה אחר חורבן עדיין ידו נטויה עלינו ועדיין מלכותו קיימת לעולם ועד גם בגלות. ואמנם ברחמיו כי רבים שבנו אל ציון ובנינו מחדש את בית המקדש וסברנו שמישועת חשמונאים נבוא ונלך לביאת המשיח, ושוב הגלגל סיבב החובה וחרב הבית בשניה, ושמא אבד סברנו ובטל סיכויינו חס ושלום, ועל כך אנו אומרים מיד 'ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד' פעם שניה, גם עתה בגלות שני הוא אבינו ואנו עמו.

ושוב אנו נותנים אל ליבנו, דלא רק בתחילת גלות שני, אלא גם אחר שארכו לנו הימים בגלות החיל הזה ובטל היישוב בארץ ישראל, והשרידים נחתו ירדו לבבל אשר במצולה, לכך אנו אומרים בשלישית בלשון תרגום 'ה' מלכותיה קאים לעלם ועולמי עולמיא', מלכותיה קאים לשון הווה, לא רק 'ימלוך' בעתיד בקץ הימים אלא גם עתה בעובי חשכת הגלות אנו מודים לה' ומשוררים שירה לפניו בכל המוצאות אותנו ובכל קראינו אליו.

gh