וַיְהִ֗י כִּֽי־הִקְשָׁ֣ה פַרְעֹה֘ לְשַׁלְּחֵנוּ֒ וַיַּהֲרֹ֨ג הֹ֤' כָּל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִבְּכֹ֥ר אָדָ֖ם וְעַד־בְּכ֣וֹר בְּהֵמָ֑ה עַל־כֵּן֩ אֲנִ֨י זֹבֵ֜חַ לַֽה֗' כָּל־פֶּ֤טֶר רֶ֙חֶם֙ הַזְּכָרִ֔ים וְכָל־בְּכ֥וֹר בָּנַ֖י אֶפְדֶּֽה: (בא יג, טו)

טעם למה מצות פדיון הבן היא רק על בכור לאימו הואיל ובמצרים מתו גם הבכור לאביו

ראיתי שואלים הא כתב רש"י לעיל (יב, ל) שמתו במצרים גם הבכורות מאב, אם כן מדוע חובת פדיון הבן שציותה תורה היא רק על בכור פטר רחם לאימו אבל בבכורות מאב אינם במצוות פדיון.

והנראה לי משום מניעת ביוש והכלמה, כגון שהבעל היה לו בן מאשה אחרת ולא הודיע לאשתו. ואפשר שיהיה דבר זה גם בלא שום איסור, וכגון גר שנתגייר והיתה לו אשה והולידה לו בן והם נשארו בגויותם, ולאחר שנתגייר היה בקושי למצוא שידוך, וקיים את העצה היעוצה בחז"ל (יבמות מה,א) לילך למקום שאין מכירים אותו, ועשה כך ומצא אשה גרושה אם לבן, שנתרצתה להינשא לו ונשאה וילדה לו בן. ועכשיו ממה נפשך אם יכסה הדבר שכבר הוליד בן בעולם נמצא ח"ו גורם לחילול השם בברכה לבטלה וכינוס ישראל בדבר זיוף ובטלה, ואם יגלה הדבר יבוא לידי כלימה ולידי הפרת שלום בית בביתו. ולכן מלכתחילה לא חייבה תורה פדיון בכור לבן מאב.

אלא שבזה לא ניחא לגמרי, שלפי זה יוצא שבאמת היה רצוי לפדות גם בכור מאב אלא שמצד סיבה צדדית נמנע הדבר, ולכאורה נמצא שצד הקדושה יוצא נפסד.

ועל כך נראה לומר דבאמת בגוף הדבר לא שייך ענין הפדיה בבכור מאב, דיש לומר דהא גופא שמתו הבכורות מאב והגדול שבבית במצרים, לא היה זה מגוף העונש והגזירה ד"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל גו' הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת־בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" (ד, כב־כג), דעיקר הגזירה היתה רק על בכורים מאםא), ומה שהרג הקב"ה גם הבכורות מאב היה גם כן מצד ענין צדדי, והוא שלא רצה הקב"ה שהמכה שהכה את המצרים תהיה אמתלא ונסיבה לשפיכות דמים אצל המצרים, דאילו לא מתו אלא הבכורות מאם, וכשאיש מצרי היה רואה שלא מת בכורו היה חושד את אשתו שזינתה והורגהב), ולכן הרג גם את הגדול שבבית וגם את הבכורות מאב כדי שהמצריים יאמרו כולנו מתים ויחשבו שחרבו של מקום אוכלת בהם בכל פה ובלא חשבון מכוון.

אך נראה דגם דרך זו אינה עומדת לעצמה, דאף דלא היתה הגזירה מעיקרה אלא על הבכורות מאם כיון שסוף סוף הגיעה המיתה גם לבכורות מאב היה מקום להרחיב גבולי המצוה כמו כן בישראל לחייב פדיון לבכורות מאב, אילולי שכאמור שיש טעם של מניעת כלימה וביוש בישראל בענין זה. ומכח חיבור שני הטעמים האלו שנצטווינו במצוה פדיון כפי שהיא, דהיינו הבכורות מאם ולא מאב.

וממוצא דבר באנו לדבר הראוי לשימת הלב בהבחנה שבין ישראל גוי קדוש לעמי הארץ, והוא דבאומות העולם יש חשש מצוי שיבואו לשפיכות דמים, ואילו בישראל החשש המצוי הוא מהלבנת פנים דדמיא ליה. ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל־רָע יִשְׁמֹר אֶת־נַפְשֶׁךָ.

gh