בא
וּבַיּ֤וֹם הָרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ גו' אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֣ל לְכָל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם: (בא יב, טז)
קושית התוס' הואיל ואמרינן הואיל א"כ בטלת כל מלאכת שבת
בפסחים (מו,ב) למדנו: "איתמר, האופה מיום טוב לחול, רב חסדא אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה. רב חסדא אמר לוקה, לא אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה. רבה אמר אינו לוקה אמרינן הואיל".
התוס' שם (ד"ה רבה) מקשים: "ואם תאמר אי אמרינן הואיל א"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה. וי"ל כיון דלא שכיח כלל לא אמרינן הואיל". כלומר, הסברא של הואיל אין אומרים אלא בדבר השכיח, אבל חולה שיש בו סכנה הוא דבר שאינו שכיח ואין אומרים הואיל.
ועדיין יש להקשות, לר' אליעזר דסבר מכשירי מילה דוחין את השבת, אם כן כל איסורי שבת נדחין מפני מילה, ומעתה אמאי לא נימא דהעושה מלאכה בשבת לא ילקה דהא חזי למילה שהוא דבר השכיח (ועי' 'אלה דברי הברית' להג"ר אליהו שלזינגר שליט"א סי' פ אות ד).
א. כן הקשה בהגהות מהרש"ם לפסחים שם, ומתרץ: "יש לשדות נרגא, דהרי באמת אמרינן בשבת (קלו) רע"א דמכשירי מילה אינו דוחה שבת רק היכי דידיעינן שלכו לו חדשיו ע"ש ברש"י. וכבר הבאתי בשבת שם מדברי ה'חתם סופר', דולד שנדע בודאי שכלו לו חדשיו הוי מילתא דלא שכיחא, ושוב גם מילה לענין מכשיריו הוי מילתא דלא שכיחא ולא אמרינן הואיל".
ב. ה'כלי חמדה' (להג"ר דן פלוצקי, בהקדמה לספר במדבר) מתרץ: "לכן נראה עיקר שהתוס' הקשו רק מחולה שיש בו סכנה (Zולא ממילה לר"א דמכשירין דוחין), כיון דהמצוה על כל ישראל להצילו, לכן שייך ביה הואיל אצל כל אדם, אבל מצות מילה שמוטלת על האב ואינו על אחרים כו', דמצות בי"ד אינו אלא מח' והלאה, אבל מילה בח' היא רק על האב, ונהי אחר יכול למול בשליחות האב אבל מ"מ לא שייך בשביל זה הואיל להתיר מלאכת שבת אצל אחרים, כיון דאצלם ליכא היום מצות מילה, לא שייך לדחות אצלם המכשירין בשביל מילת בן אחר, ולכן לא שייך הואיל בזה".
ג. והנראה לענ"ד בהורמנא דרבנן, דמה דאמרינן הואיל וחזי לאורחים גבי יו"ט, הכוונה דהואיל ושכיחי אורחים לכן יש לתלות דאף שאפה לצורך יום חול, מ"מ אם יזדמנו אורחים אצלו ודאי יניח לפניהם ממה שאפה, ולהכי אינו לוקה דתלינן דאף הוא אהכי נמי סמיך. וזה אינו שייך אלא גבי אורחים שפעמים באים מאליהם בלא הזמנה, אבל מילה אע"ג דשכיחא בעולם, הא ודאי לא שכיחא שיבוא שכנו הקרוב אליו או רעו מרחוק ויקיש על דלתו בעיצומו של שבת לבקש חמין שהוחמו בו ביום או לבנו שנימול, כי סתם מילה נעשית בהכנה דרבה ובזימון כל המצטרך וגם זימון מי שיבעיר ויבשל אם יהיה צורך, לכן אין לתלות בדעת סתם עושה מלאכה שעל כך סמך, וגם מה שכתבו התוס' דחולה שיש בו סכנה לא שכיחא, ר"ל הואיל ולא שכיחא לא תלינן דאהא סמיך. כנלע"ד.
gh