וַיֵּ֤שֶׁב יוֹסֵף֙ בְּמִצְרַ֔יִם ה֖וּא וּבֵ֣ית אָבִ֑יו וַיְחִ֣י יוֹסֵ֔ף מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים: (ויחי נ כב)

שני יעקב ויוסף כולן שוין לטובה, אבל הפרש ביניהם

בספר 'משנת אריאל' כאן תמה למה נמנו שנות יוסף שני פעמים, דלהלן בסוף הפרשה תו כתיב (נ, כו): "וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן־מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים". ותירץ דההוא למנינא, והכא למימרא שכל ימיו היו בטובה, והוא ע"פ מה דאיתא בילקוט (ויצא רמז קיז) דקאמר התם שאחר שאבד יוסף נתאבל יעקב וחשש שמא נפרצה ברית השבטים, ואזי: "מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה, ונתן לו שבע עשרה שנה סמוך לזקנותו טובה, מיכן אמרו כל שהשיגתו שנה אחת טובה סמוך לזקנתו סימן יפה לו, יעקב אבינו היה בטובה כל אותן השנים שהיה במצרים לפיכך העלה עליו הכתוב כאילו היה בטובה כל ימי חייו". וקרא דהכא דקאמר 'וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו' מקיש ישיבתו לישיבת אביו וכשם שהיו ימי אביו בטובה כך כל ימי יוסף מאה ועשר שנים כולם בטובה, והיינו 'ויחי יוסף' לשון חיות וטובה. וע"ע מש"ש.

ויש לשאול א"כ גבי יעקב נמי אמאי כתיב רק (לעיל מז, כח): "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם י"ז שנה גו' וַיְהִי יְמֵי־יַעֲקֹב גו' קמ"ז שנה", ואיבעי ליה למיכתב תרי קראי חד למנינא וחד לאשמועינן שהיו כולן לטובה.

ויש לחלק, דאצל יעקב אבינו אף דלסוף ימיו הוכר הדבר שכולן לטובה, מ"מ בעת הצער והגלות היה ההסתר גדול והחסד נסתר, ובגלוי חזינן עשו ולבן מבקשים לעקור את הכל וסוכת יעקב נוטה ליפול במכירת יוסף שנדמית כפריצת ברית השבטים ח"ו, משא"כ אצל יוסף כשנתבונן נראה שהיה חסד ה' חופף עליו בגלוי כל ימיו אף בהיותו בצער.

כיצד – מיד כשנולד שרתה רוח ממרום על יעקב לעזוב את חרן ולחזור לא"י (וכשם שירידתו לחרן סימן לגלות כך חזרתו לא"י סימן לגאולה), והיה בן זקונים אהוב לאביו ולמדו כל חכמתו, ותחל רוח ה' לפעמו עוד מנערותו לחלום חלומות נבואיים, וכשהטילוהו אחיו לבור שאין בו מים לא גשו אליו המזיקים שהיו שם, וכשמכרוהו זימן לו הקב"ה שיירה של גמלים הנושאים נכאת צרי ולוט שהם מיני בשמים משום (ש"א ב, ט) "רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר" כדאיתא בתנחומא (וישב יד), ומשנמכר לשר הטבחים אף בהיותו עבד כתיב (לעיל לט, ב): "וַיְהִי ה' אֶת־יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ" גו', ושוב כשניתן בבית האסורים כתיב (שם, כא): "וַיְהִי ה' אֶת־יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד" גו'. ומשם ואילך (קהלת ד, יד): "כִּי־מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ", ונעשה מושל על כל העולם, ועד שבא יעקב וביתו למצרים והיו ימיו בשלווה ונחת, וזכה יוסף לזרע מבורך ולראות בחייו בני שלשים, א"כ 'ויחי יוסף ק"י שנה', כי אחר שהיה הסיום לטוב אנו יכולים להווכח שגם כל הק"י שנים היו לטובה ממש, כי לא הסיר ה' ממנו השגחתו הפרטית אפילו לרגע וזה היה גלוי לכל המתבונן עוד במהלך כל ימיו, אבל אצל יעקב הוכר הדבר רק בשנותיו במצרים, לכך נאמר "וַיְחִי יַעֲקֹב בארץ מצרים שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה", ואילו אצל יוסף נאמר: "וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים".

gh