וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו: (ויגש מה, ג)

רמז תוכחה לשבטים שלא שינה יעקב ביניהם אלא על פי שכינה

תמהו המפרשים, והרי כבר הודיעוהו (מג, כח): "שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי", ועוד כיו"ב. ותירצו כמה תירוצים:

א. רח"פ פי': "היה שואל אם היה בריא, לפי שידע שנצטער עליו שאל העוד אבי חי, כלומר אם בריא הוא". וכעי"ז מושב זקנים.

ב. ובספורנו כ': "אי אפשר שלא מת מדאגתו עלי". כלו' אין זו שאלה שמבקש עליה תשובה, אלא מאמר פליאה, האפשר שעודנו חי אחר כל הצרות. וכן באלשיך.

ג. הג"מ רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל ב'לפרקים' (כרך ב' עמ' תרסג) שואל עוד מאי האי שנקט יוסף ל' 'אבי' כאילו בנו יחידו הוא. ומבאר דהשאלה 'העוד אבי חי' אינה נשאלת כעת, בעת שהאחים לפניו, אלא היא השאלה שהיתה מפעפעת בליבו מיום שהטילוהו לבור והבין שבישרו את אביו כי איננו, היה שואל לעצמו ותמה, העוד אבי חי, שמא חלילה מת מן הצער. וכשבאו אחיו לפניו ביקש לשאלם כן, אלא שהתנכר אליהם לנסותם ועטה מסכה על פניו לקראו 'אביכם', אבל עתה שהסיר המסכה והתוודע אליהם יצאה ממעמקי נפשו השאלה שבקשה פתרונה מזה כ"ב שנה: "העוד אבי חי".

ד. וע"ד דרוש נראה דהשאלה היא דרך רמז תוכחה לשבטים, דהא שורש הקנאה בו היתה במה שעשה לו כתונת פסים והיה לו בן חכים שלימדו כל סודות התורה, ונהג בו כאילו בן יחיד הוא לו. ויעקב עשה כן ע"פ מה שראה ברוה"ק וע"פ חלומות יוסף שהכיר בהם שהם נבואות. ועתה שאל להם כמוכיח ברמז, בדרך כבוד, העוד אבי שנהג בי כבן יחיד ע"פ הרצון העליון, העודנו חי, העודנו איתן בדרכו שכל מה שעשה כדין עשה, או שמא מפני המכירה הבאתם תהיה על מה שעשה ברצון שמים.

gh