בשו"ת 'שואלין ודורשין' (למו"ה אליהו שזלינגר שליט"א, חלק יא סי' נב), הביא מה שראה לידידו הג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א, שנשאל על מעשה שהיה. אורח התאכסן בבית חבירו, ולפני ההדלקה נתן לבעל הבית שקל להשתתף עמו בדמי השמן ולצאת ידי המצוה. לסוף נפלה דליקה וגרמה נזק רב, ובא בעל הבית וטוען לאורחו: הואיל ונעשית שותף במצוה נעשית שותף גם בנזקי השרפה.

וצדדי הספק (כפי שנתבאר בשו"ת שם וע"ע באריכות ב'גם אני אודך' שו"ת מהגר"מ דיין שליט"א, ח"ג סי' יט), אם נעשה האכסנאי שותף ממש במעות או שזו שותפות רק לצורך המצוה, או דנימא דע"י הפריטי נעשה כאחד מבני הבית שיוצאים יד"ח אע"פ שאינם שותפים. ולמסקנא העלו דאין האכסנאי צריך להשתתף בשילום הנזק.

והדברים ארוכים (והמבקש ימצאם ערוכים במקומות שציינתי), ובאתי כאן רק להעלות ב' נקודות שלא ראיתי נידונים בענין זה:

א. אפשר לומר בפשטות שאף אם הוא נחשב שותף ממש בשמן אין עליו אחריות נזקים, דהוי כאילו התנו על כך, דאנן סהדי דאילו התנה ראובן לשמעון בפירוש: שמע נא אחי הריני נותן לך חלק בשמן זה בפריטי שנתת לי ובתנאי שאם יעלה הבית או בית השכנים באש אזי תשא בהוצאה חלק כחלק, סתמא שלא היה מקבל, כי כשבעל בית מכניס אורח הוי כמין עסקא שאין תנאיה מפורשים אבל כולי עלמא ידעי שכך היא דעת בני אדם ועל מנת כן עשו. שהרי אדם נכנס לפונדק כל אכילתו וכל שתיינו ולינתו ושאר הנאותיו בקצבה ובמנין ועל הכל בא עמו בעל הבית חשבון, ואילו האורח אוכל ושותה ולן ורוחץ ונהנה מאורה ומיזוג קור וחום ומשרתים, ואינו צריך קנין על כך ואף לא הסכמה בפה (על התשמישים ורק על עצם האירוח), אלא כיון שכך דרך העולם ודרך כל הארץ, כל מארח וכל אורח כאילו התנו וקבלו עליהם התנאים הנהוגים בין אורח למארח.

ובין התנאים גם שהבעל הבית הוא האחראי לנזקים שיארעו בתוך ביתו אם לא בפשיעה או רשלנות האורח, ומצינו ששוכר חייב בקצת דברים בתיקוני הבית לפי שנובעים מצרכי הדייר ולא מצרכי בעל הבית, וכגון סולם מעקה ונקב (ב"מ קא,ב), אך האורח פטור מהשתתפות מכל אלה, כי כן דרכו של עולם שהבעל הבית מקבל עליו הוצאות הבית ופריעת קלקוליו ונזקיו ואינו מטילן על אורחו, וגם האורח בהיות בעל הבית רשאי לומר לו צא והוא משתחוה ונכנס משתחוה ויוצא ואינו בעל דעה ולא בעל מאה להתערב בניהול ענייני הבית גם אינו מקבל על עצמו לא הוצאות ולא אחריות נזקים בדברים שאם יביע דעתו עליהם ייראה כמתמיה ומשיג גבול רעהו. ועל כן כשנותן פריטי לבעל הבית להשתתף בשמן לנר חנוכה, הוי כאילו התנו על כך בפירוש שיהא האורח פטור מנזקי שריפה ואינו שותף אלא במצוהא).

ב. וגם הרי יכול לומר השתתפתי עמך בשמן ובפתילות ולא באש, כלשון השו"ע (תרעז, א): "צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה", אבל האש כיון דנר לאחד נר למאה י"ל דאין לו שוויות ממונית ויוצא באש של בעה"ב, ואם כן למה ישלם שמעון, דהוי כשדה קוצים של ראובן ששמעון הוסיף שם חבילה של קוצים, ומשנה ערוכה בב"ק נט,א, אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חייב.

ואין לומר דאע"פ שאינו שותף באש מ"מ מעשה ההדלקה הוא בשליחותו כדי שיצא בו ידי חובתו, דהא לא ירדנו לדון בזה אלא מתוך שנעשתה שותפות ממונית ביניהם, ולולי שנשתתף בפריטי לא עלה על הדעת שיתחייב, כי השליחות היא להוציאו במצוה ע"י ההדלקה שלו, והוא שותף במצוה ע"י הפרסומי ניסא שנעשה גם בממונו, ועצם ההדלקה המארח מזכה לאורח להוציאו בהדלקה שלו, והמצוה שבגופו בנר חנוכה היא ההשתתפות הממונית ולא מעשה ההדלקה.

gh