בספר 'מצות נר איש וביתו' למו"ה אליהו שזלינגר שליט"א, מביא (כרך א, עמ' רפה) ששמע הוראת דין מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, דהדרים בקומות העליונות שיש יותר מכ' אמה מרשות הרבים, ידליקו בפתח ביתם או בכניסה לחדר המדרגות, משום דלא שייך פרסומי ניסא כלפי היחידים הדרים ממול בקומות העליונות, דפרסום הנס נתקן בפתח הפונה לרשות הרבים, והיינו למקום שהרבים מהלכין בו. ולהלן שם (כרך ב, עמ' ריד) מביא שתמה בפני הג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א (חתן הגריש"א זצ"ל) דאם צריך רשות הרבים א"כ נבעיא רשות הרבים דאורייתא ורק אז יקיים מצות פרסומי ניסא.

ומביא שם תשובת הגר"י זילברשטיין: "התשובה לשאלתכם היא, דכל רשות שבה מהלכים רבים, נחשב לגבי נר חנוכה "פתח ביתו מבחוץ" פרט למקום הפונה ליחידים. וט"ז אמה וששים רבֹא, רק לגבי שבת נאמרו דבעי דומיא דדגלי מדבר, אולם לגבי חנוכה מספיק נר הפונה לרשות הרבים מבלי שנצטרך דלהוי דומיא דדגלי מדבר" וע"ע מש"ש.

והעירותי שם דיש לעיין בסברת הגריש"א, דהואיל והעלינו שגדר רשות הרבים לגבי נר חנוכה אינו תלוי בגדרו לגבי שבת, מהיכי תיתי דאין חדר מדרגות נחשב רשות הרבים. דלכאורה מאי גריעא מחנות, ואי משום שבחנות שכיחי אינשי דמעלמא ובחדר מדרגות לא שכיחי אלא בני הבית ומיודעיו, הא נמי שכיחי עניים המתדפקים על הפתחים וכן רוכלים. ואמת אמנם דבחנות שכיחי טפי, אך אטו נימא דבמנין הנכנסים תליא מילתא, וכמה שיעורא, ואטו רב גדול או פרנס דשכיחי רבים גביה ישתנה הדין בחדר מדרגות של ביתם.

אך יש לבאר סברת הגריש"א דיש לחלק, דסתם אדם עשוי ליכנס לחנות, אבל אין סתם אדם עשוי ליכנס לחדר מדרגות אלא אנשים מסויימים דהיינו מי שיש לו צורך לאחד מבני הבית או עניים ורוכלים דמלאכתן בכך. ובלשון אחר: רשות הרבים לגבי חנוכה אינו תלוי בכמות הרואים והצופים בנר של חנוכה אלא בפרהסיה של המקום שהנר מונח בו, ולכן חנות אפילו היא קטנה ומעטים באים לתוכה, כל אדם עשוי לבא לתוכה, וגם כל מי שבא לתוכה נוהג מנהג פרהסיא, משא"כ חדר מדרגות הוא מקום של פרטיות, ובאדם חשוב שרבים מעריבים לפתחו היינו שבאים הרבה יחידים, וגם כ"א נוהג מנהג של מקום פרטי, ע"כ. והואיל מו"ה הגר"א שלזינגר להדפיס דברינו שם, ונתברדו בכמה ספרים.

gh