וְעַתָּה֙ יֵרֶ֣א פַרְעֹ֔ה אִ֖ישׁ נָב֣וֹן וְחָכָ֑ם וִישִׁיתֵ֖הוּ עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (מקץ מא, לג)

הרמזים שראה יוסף בחלומו לייעץ לפרעה ושפת הרמזים ביניהם שלא הבינוה החרטומים

התמיהה ידועה, מה ראה יוסף להשיא עצות מחוץ לפתרון החלום שלשמו הוצא מן הבור, וכדברי פרעה (מא, טו): "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ". ובפשטות יש לומר כתשובת יוסף "בִּלְעָדָי, אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת־שְׁלוֹם פַּרְעֹה", דאילו לא הוסיף את העצה להציל את מצרים ושאר המדינות היכן עניית השלום מאת האלקים, ויאמר פרעה מה בא זה לבשרני רעות ולהחריב ממלכתי. אך כבר ביאר הרמב"ן דגם העצה היא חלק מפתרון החלום, וזה לשונו (שם, ד): "וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת – על דעתי הוא סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע, ומזה למד יוסף לאמר לפרעה ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות, והיה האוכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב, כי ראה שהפרות והשבלים הטובות תבואנה אל קרב הרעות. ואיננה עצה, כי הליועץ למלך נתנוהו, רק בפתרון החלום אמר כן", עיי"ש כל דבריו.

והנה מצאנו כי יוסף לא כנס וקיבץ את אוכל שני השבע עבור שני הרעב, אלא גם סיגל וקיבל את כל ממון מצרים ושאר המדינות, וגם את מקניהם וקנייניהם של המצרים ואת אדמתם הכל ניכס לפרעה, וצ"ע היכן נרמז כל זה בחלום. כי אמנם מצינו במפרשים טעמים טובים למעשיו אלו, ובכל זאת, לולא שהבין יוסף שאף זה מפתרון החלום, קשה לומר שהיה ממלא ליבו לעשות דבר שעשוי לקומם עליו את עבדיו ואת כל המצרים נגד פרעה, בראותם כספם ובהמתם ואדמתם נמכרים ממכר עולם לפרעה, בעוד אוצרות המלך מלאים כל טוב. וגם פרעה קיבל עצתו ולא חשש לכעס עבדיו ועמו לולא שהבין גם הוא שזה מפתרון החלום, והאלוקים יענה את שלום פרעה, ועל כן על כרחו למלא דבר האלוקים שבא אליו בדברי החלום. אמנם למעשה המצרים עצמם באו בתחינה ליוסף (מז, יט) "קְנֵה־אֹתָנוּ וְאֶת־אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם גו'", וזה עצמו משום שהיה ה' עם יוסף ומצליח בידו כל אשר הוא עושה, אבל מלכתחילה יש מקום לחוש למרידה לולי שהיה לו סימן מלמעלה לעשות כן.

ונראה דהרמז היה בהשנות החלום ואופן השנותו. דהנה השבלים והפרות הם סימנים למזון ומאכל. השבלים שמהן בא הלחם שממנו לבב אנוש יסעד, והפרות שמהן בא חלב ובשר שגם הם מעיקרי מאכלו של אדם. תדע שחלום הפרות אפשר היה שיהיה בשוורים שהם יותר מצויים להזיק חבריהם על ידי נגיחה ונגיפה, אלא שבשוורים איני יודע אם לחרישה וְרָב־תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר, אם לבשר וחלב, אך כשראינו פרות ידענו שהסימן הוא למזון. ומכאן למדנו שהחלום עוסק במחסור גדול של ב' מיני המזון היותר חשובים לקיום לאדם, הדגן מן הצומח והבשר מן החי.

והנה אם נתבונן בדרך הטבע מה יותר צפוי לכלות מן השוק ומן האוצרות תחילה, הדגן או הבשר – ברור שהדגן כלה תחילה, וכפי שאכן מצינו, שיוסף שנה ראשונה כלכל את המצרים בכספם, שנה שניה בבהמתם וכל קניינם, ושנה שלשית באדמתם. ולפי זה תמה יוסף למה קדם חלום הפרות לחלום השבלים, היפך סדרם הצפוי לחסרונם בדרך הטבע. ומכאן למד שחלום השבלים אפשר שירמוז לדבר אחר, לא רק לדגן שכלה תחילה לכל, אלא גם לאדמה המצמיחה את השבלים ואת הדגן, ואותה ימכור האדם בסוף כשנסתתמו לו כל הדרכים האחרות. ורמז ממה שעלו ז' השבלים בקנה אחד, כי מה בא לרמז, ולמה בא רמז זה רק בחלום השבלים ולא בחלום הפרות (כגון שתעלה פרה ולתמליט ז' עגלות בריאות מכרס אחת ושוב ז' עגלות דלות), אלא י"ל דקנה האחד בא לרמז על המקור האחד שממנו באים כל השבלים והיא האדמה עצמה (ולכן נעדר ענין העליה ממקור אחד בחלום הפרות כי אין בפרות מקבילה לאדמה המצמיחה את השבלים). אם כן אחר שראה ז' שבלים דקות צומחות ובולעות השבלים הבריאות שבקנה האחד, יש גם רמז שבשנים הרעות תיבלע גם האדמה עצמה, ופתר יוסף שהאדמה תיבלע לפרעה, שהרי (מא, טז): "אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת־שְׁלוֹם פַּרְעֹה" ובא החלום לתקוני ולא לעוותי, ובכן ממה שחלום הקמצים בא אחרי חלום הפרות הבין יוסף הרמז לא רק לצבירת הבר והדגן, אלא גם לסיגול כל האוצרות, הקניינים ולבסוף האדמה, שהיא יקרה לאדם משאר הקניינים.

ובזה גם טעם נוסף להישנות החלום, דעל ידי שני החלומות ועל ידי סדרם ההפוך מדרך הטבע למד יוסף כל דברי החלום, והיינו דכתיב אחר החלום השני (שם, ז): "וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם", וכן יוסף אומר בפתרונו (שם, כו) "חֲלוֹם אֶחָד הוּא", דאין ר"ל חלום אחד הוא שנשנה פעמיים, אלא שני חצאי חלום ועל ידי שניהם הוא אחד, דעל ידי שניהם נלמד כל פתרונו לאלתר ולאחר זמן.

ומה שאמר הכתוב (שם, לב): "וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם גו' כי נכון הדבר מעם האלהים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂתוֹ", אם ניתנה רשות יש לומר, דלא כל הטעם קאמר אלא חלקו הראוי להשמע באזני עבדי פרעה ועמו, דאילו ידעו מתחילה ומראש שיוסף יועץ לפרעה לקחת את כל קניינם ובהמתם ועוד ועיקר את אדמתם, אפשר שהיו מורדים לאלתר והורגים אותו ואת אדונו. ולכן נקט לשון רמזים שלא יבינו עבדיו ועמו, אבל פרעה מידע הוי ידע.

ורש"י להלן כתב (שם, ח): "ותפעם רוחו – ...ובנבוכדנצר הוא אומר (דניאל ב א) וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ, לפי שהיו שם שתי פעימות שכחת החלום והעלמת פתרונו", משמע שפרעה לא שכח את החלום אלא רק פתרונו (וכן בהדיא בדעת זקנים בשם רש"י). ולדרכנו י"ל שראה כל הפתרון, גם לקיטת הזהב הקניינים והאדמות, כל אחד בשנתו, כל זה ראה פרעה, ואחר שפתר לו נזכר בכל, ועל זה סמך פרעה לעשות ככל דברי יוסף ולא חשש לתרעומת חרטומיו ועבדיו וכל עמו. והבין פרעה כי יוסף מגלה חלק מפתרון החלום וחלקו מכסה משום שלום המלכות שלא ימרדו בו עבדיו, ומזה התפעל ואמר (מא, לח־לט): "הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ גו' אֵין־נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ", שאינו כנער אשר שש להראות כל חכמתו, אלא מכסה דברים לטובת המלכות כאיש מועצות וכאחד השרים הראשונים, אם כן הגון וראוי הוא לשררה.

gh