וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל־לָבָ֤ן בֶּן־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו: (תולדות כח, ה)

בא ללמדנו תיקון רחל ותיקון לאה

ופירש"י: "אם יעקב ועשו – איני יודע מה מלמדנו".

וכמה תירוצים נאמרו. ותחילה יש לדון כיצד נוכל לתרץ דבר שרש"י רבן של ישראל כותב עליו 'איני יודע'. אך ראה שפתי חכמים שכתב בשם יש מקשים, מה בא רש"י להודיענו שאינו יודע, אם לא יודע אל יאמר דבר. ומתרץ דרש"י ידע שיש לישב בכמה פנים כפירושי המפרשים, אבל לא ידע איזה הוא אמיתי לישב הפשיטות של מקרא, עכ"ד. ולפי"ז בזה ובכל כגון דא יש לומר, דמאי דאית לן לתרץ איבעי לן לתרץ, ולוואי שיהיה תירוצינו כאחד מאותן התירוצים שרש"י ידע לתרץ אך סבר שאין התירוץ רהוט לגמרי בפשט.

והנה הפסוק דידן: "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו", הוא לכאורה מוסב ושקול כנגד הפסוק דלעיל (כח,ב): "קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך", דהפסוק דלעיל הוא הציווי והפסוק דכאן הוא הקיום. אך לכאורה לפי הציווי שאמר לו 'מבנות לבן אחי אמך', היה ראוי שיאמר כאן לא 'אחי רבקה אם יעקב ועשו' אלא 'אל לבן בן בתואל הארמי אבי רחל ולאה', שהרי הם המה בנות לבן שעליהן צווהו יצחק אביו לקחת אשה מהן. ואילו היה כתוב כן, לכאורה לא היה רש"י תמה מה בא ללמדנו, דפשיטות בא ללמדנו שקיים צוואת אביו בשלימות. ואם כן עיקר השאלה כאן למה שינה כתוב מהלשון שלכאורה הוי מסתבר טפי.

ונראה לענ"ד לפי מש"כ להלן בפרשת ויצא ליישב קושיית המפרשים גבי נישואי יעקב אמאי לא נחשבו קידושי יעקב ללאה כקידושי טעות כשרמאו לבן. די"ל דבלקיחת הבכורה מעשו נתחייב יעקב לישא את לאה גם כן, וכעין שמצינו ברות שאמרו לגואל (ד, ה): בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי כו' קָנִיתָה לְהָקִים גו', ואם כן בירידתו לארם נהריים ידע יעקב שעתיד לישא שתיהן לאה ורחל, ומה שנתן הסימנים לרחל לא היה אלא כדי שתינשא לו ראשונה, כי בת מזלו ועליה הכריזו בת פלוני לפלוני ואז יעלה זיווגו יפה (עי' חי' הר"ן מו"ק יח,ב ד"ה כי הא דרבא). וביארנו שם דענין יבום שמצינו לפני מתן תורה לא היה בגדרי יבום דידן להלכה, אלא מענין מבשרך אל תתעלם ולכן נהג גם בקרובים שאינם אחים.

ולפי"ז יש לפרש כאן 'אם יעקב ועשו', דאילו הוה כתיב 'אל לבן אבי רחל ולאה', הוה משמע – אחר דידענו שלבסוף נשא שתיהן – דמה שירד לחרן היה על דעת שישא שתיהן מרצונו, ובא הכתוב לרמז 'אם יעקב ועשו' שלא נשא לאה דהוי דעתיה עליה מתחילה כשירד לחרן משום עצמה, אלא כתופס בעקבו של עשו שנתחייב בתיקון לאה משום לתא דעשיו ע"י שלקח ממנו הבכורה שהיתה נחלתו.

ושוב נראה דגם אם נמצא ראיה נגד הסברא שיעקב ידע מתחילה שירידתו לחרן היא ע"מ לישא גם את רחל וגם ואת לאה, מ"מ הכתוב כאן "אם יעקב ועשו", רמז הוא דכלפי שמיא גליא שירידתו היא גם לשם תיקון לאה.

gh