וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים: (תולדות כז, מו)

למה לא גילתה רבקה ליצחק דברי עשו שנגלו לה ברוה"ק – דברי המפרשים וסברא חדשה

רש"י עה"פ (לעיל מב): "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת־דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל גו'", כתב: "ברוח הקודש הוגד לה מה שעשו מהרהר בלבו". וא"כ למה לא הגידה רבקה ליצחק הדבר כהוייתו והשיאתו לענין המיאוס מבנות חת.

א. כתב האוה"ח הק', ז"ל: "קצתי בחיי וגו'. לא רצתה לגלות הדבר ליצחק משום איסור רכילות ואמרה סיבה אחרת, אבל מה שגילתה ליעקב אדרבה קיימה מצות (ויקרא יט, טז) 'לֹא תַעֲמֹד עַל־דַּם רֵעֶךָ'".

ב. ויש לתמוה, כי בפשטות הול"ל שלא רצתה להכריע את נפשו של יצחק לַשְּׁאוֹל בשומעו שבנו בכורו יצא לתרבות רעה עד שנעשה שופך דמים. דהא אפילו תימא שיצחק הכיר במקצת במעשיו הרעים של עשיו, אלא שביקש לקרבו, מ"מ הא גופא שביקש לברכו בברכות הכוללות וליתן לו השררה על כל אחיו, מכריח שלא הכיר בעומק רשעתו, ואילו גילתה לו רבקה את מצבו האמיתי של עשיו, היה זה בבחינת הורדת שיבתו לשאול ח"ו (וראה 'לב בנים' כאן, למו"ה הג"ר אברהם אבא ויינגורט שליט"א).

וי"ל דהאוה"ח הק' רצה להקביל מצוה כנגד מצוה, איסור רכילות וכנגדו מצוה דלא תעמוד על דם רעך, אבל באמת טעם זה שלא יוכל יצחק לעמוד בשמועה זו גם כן קיים, וגם זה מנוע מכמה מצות כלליות, אבל איסור רכילות הוא איסור מסויים כנגד האיסור המסויים של לא תעמוד על דם רעך.

או באופן אחר יש לבאר דברי האוה"ח, דלא ממעשה של רבקה כאן למד דין זה בדיני רכילות, אלא ממה שהעלה תלמודו בדיני רכילות, ועל כן כשבא לפרש כאן טעמה של רבקה שהעלימה האמת מיצחק, לא יוכל לפרש כדי שלא לצערו, דההלכה קודמת לכל שאר הטעמים.

ג. ואם נתנה רשות יש להוסיף בטעם שלא גילתה רבקה ליצחק נבואתה, ע"פ הגמ' בעבודה זרה (י,ב) ששאל אנטונינוס של רבינו הקודש אם יבוא לעולם הבא, והכי אמרינן התם: "אתינא לעלמא דאתי, א"ל אין. א"ל והכתיב (עובדיה א, יח): וְלֹא־יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו. בעושה מעשה עשו כו'. א"ל והכתיב (יחזקאל לב, כט): שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל־נְשִׂיאֶיהָ. א"ל מלכיה ולא כל מלכיה, כל נשיאיה ולא כל שריה כו'". וי"ל דאילו גילתה נבואתה ליצחק היה מקללו והיתה הקללה מונעת שלא יצא ממנו חסיד באומות העולם, ולכן מן שמיא מנעו מיצחק לידע כל רשעתו של עשיו כדי לשייר מעט חסידים באומות העולם לסייע לישראל בגלותם.

gh