וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר: (תולדות כו, טו)

בדברי 'משכיל לדוד' על רש"י בענין בארות יצחק, והבנה אחרת בכוונת רש"י

פירש"י: "סתמום פלשתים, מפני שאמרו תקלה הם לנו מפני הגייסות הבאות עלינו". ב'משכיל לדוד' (לר' דוד פארדו זי"ע) מבאר דאין לפרש דסתימת הבארות היא בהמשך לכתוב דלעיל אודות קנאת הפלשתים ביצחק, דהא מקרא דלהלן (יח): וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, מוכח דהסתימה קדמה לביאת יצחק לגרר, א"כ יש לפרש מהו טעם הסתימה, דבשלמא אילו מצינו לפרש דהיתה הסתימה אחר ביאת יצחק לגרר, היינו מפרשים טעם הסתימה כדי לדחוק ביצחק לצאת משם, אבל מאחר שהיתה לפני ביאתו א"א לומר כן, ומשום הכי מפרש מפני הגייסות. וכתב עוד דטעמא דגייסות מוכיח שלא היו בתוך העיר עצמה, אלא בתחומה וסמוך לה.

ולהלן עה"כ (יח): וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת־בְּאֵרֹת הַמַּיִם אשר חפרו בימי אברהם וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם גו', מפרש"י: "וישב ויחפר, הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו. ופלשתים סתמום, מקודם שנסע יצחק מגרר חזר וחפרן". ופי' כן דאי לאחר שבא לנחל גרר קאי קרא, הא כבר הלך משם ואיך חפרן. ואין לפרש דבארות אברהם בנחל גרר היו, דלא הוזכר המקום במסעי אברהם, ועוד דכיון שחזר וחפרן מה הוצרך לחפור עוד באר אחרת, ולמה לא רבו על הבארות שחזר וחפר, אע"כ בגרר היו וקודם שיצא משם חזר וחפרן. אלא דקשה למה המתין הכתוב עד אחר שסיפר שבא יצחק לנחל גרר להודיע שקודם שיצא מגרר חזר וחפרן, והיה ראוי שיחבר פסוק זה מיד אחר הפסוק דידן, דכל הבארות סתמום פלשתים בימי אברהם, ויצחק בימי ישיבתו בגרר חזר וחפרן, ואחר כך מפני קנאתם גרשוהו, וישב בנחל גרר ושם התחיל לחפור בארות חדשים.

וב'משכיל לדוד' מבאר ואביא לשונו: "וישב ויחפור וכו' קודם שנסע מגרר וכו' – לאו דוקא, אלא ר"ל קודם שנסע מתחום גדר, שהרי ע"כ לאו בתוך העיר הוו כדלעיל, אלא כלומר מידי צאתו מגרר ללכת אל נחל גרר כשעבר דרך אותם הבארות חזר וחפר. דעד עכשיו לא רצה לחפור הואיל והיה גר עמהן תוך העיר לא רצה לעשות דבר שלא ברצונם, אבל עתה שנבאש עמהם ושלחוהו מאצלם שב וחפרן. והיה המשך הכתובים ע"ד זה: תחלה מספר הכתוב שקנאו אותו פלשתים, ושוב כתב ומודיע שמתחלה היו שם בתחום העיר בארות אשר חפר אברהם וסתמום פלשתים אחר מותו. והנה עתה אירע דמחמת הקנאה דלעיל ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו וכו', וילך משם יצחק לנחל גרר רחוק מן העיר, ומדי לכתו קודם הגעתו לנחל גדר פגע אצל מקום הבארות וישב ויחפור את הבארות וכו', ואחר כך הלך לנחל גדר ויחפרו עבדי יצחק וימצאו וכו' בארות אחרות", עכ"ל.

ואיכא לאקשויי, דלשון רש"י 'מקודם שנסע יצחק מגרר חזר וחפרן' אינו סובל לפרש שחפרן מחוץ לעיר מידי צאתו מן העיר, דהול"ל 'כשנסע וכו''. ועוד מהו הטורח הזה לחפור הבארות מידי לכתו לנחל גרר, ואף דכתב רש"י (בפסוק יז) דנחל גרר מקום רחוק מגרר, ע"כ אינו רחוק הרבה דהא נקרא על שמה, ואם רחוק הרבה למה רבו עליה רועי גרר. ונמצא שהיה טורח בשביל אנשי גרר ששנאוהו שישתמשו במים או שמא יחזרו ויסתמום ובין כך ובין כך כל הטורח הזה למה. ומה נפ"מ שקראן בשמות שקרא להן אברהם, אם לזמן קצר יפלו לידי אבימלך ויחזור ויסתמם מפני הגייסות, ומשמע דע"י הסתימה בטל שמם, דאל"כ לא הוצרך לחזור ולקרותם בשמותם.

ואם הרשות נתונה נראה כך, דאמנם הפסוק דידן הוא בהמשך להאמור 'ויקנאו אותו פלשתים', ואף דמדכתיב 'ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם' מוכח שסתמום לפני בוא יצחק לגרר, יש לומר דבא הכתוב לומר דאיבה עתיקה יש לאבימלך ועבדיו עם בית אברהם, שהיו יודעים שהבטיחו המקום לרשת את ארץ כנען ולכן אחר מותו של אברהם סתמו את כל הבארות שחפר כי בזה לדעתם מרחיקים קיום ההבטחה, ולא רצו שיבוא זרע אברהם במקומם, לא דור רביעי ולא דור שני, א"כ מה שסתמום היה גם כדי שלא יבוא יצחק וישב בתחומם ושפיר שייכא לדבר בסתימה זו אחר 'ויקנאו אותו פלשתים' ואף שסתימה זו היתה לפני בואו. ומה שאמרו פלשתים 'תקלה הם לנו מפני הגייסות', הוא מפני שלא רצו להודות שהם באים להפר הברית עם אברהם, ותלו הדבר בגייסות, ואין כוונתם אלא לזרע אברהם. וזהו שכתב רש"י: 'מפני שאמרו תקלה הם לנו', ולא כתב 'מפני שתקלה היתה להם', דבאמת אמתלא היא (ורגילים השונאים לתלות מעשיהם נגד ישראל באמתלאות של תקנת יישוב העולם, ובדומה לזה בקה"ר (ב, טז): "אימיקנטרון היה כותב לאדריאנוס קיסר א"ל אם למולים את שונא אלו הישמעאלים אם למשמרי שבת את שונא אלו הכותיים, הרי אין את שונא אלא האומה הזאת בלבד, יבוא אלהיה יפרע מאותו האיש וכו'". והכוונה נ"ל דאדריינוס שחיק טמיא גזר על המילה באמתלא שהיא מכחשת את הגוף, ועל השבת באמתלא שהיא מכניסה פחת בממונו של עולם, ואותו אימיקנטרון הוכיחו על פניו שאין בליבו אלא שנאת ישראל).

ומה שלא גמר הכתוב לסמוך לפסוק דידן את הכתוב 'וישב יצחק ויחפור', דאילו נכתב כאן, היה לנו פתח לטעות ולפרש, דכיון דכתב החפירה ואחר כך כתב התביעה של אבימלך מיצחק שיצא, דבא הכתוב לומר דאע"פ שחזר יצחק וחפר את כל הבארות שסתמום פלשתים, ועשה כן כדי שלא יהיו דחוקים במים ע"י ביאתו, מ"מ לרוב התעצמותו עדיין היו מצומצמים במים ולכן באה תביעת אבימלך. אבל השתא שנכתב הדבר אחר תביעת המלך ואחר שיצא משם, הרי מעתה טעם הכתוב הוא איפכא, דבא לומר, אל יעלה על דעתך דמה שביקש אבימלך לגרש את יצחק הוא מפני שהיו מצומצמים במים, שהרי כבר מאז בא לגרר חפר יצחק את כל הבארות שסתמום פלשתים ולא היה שם שום דוחק במים.

ואפשר שיש לדייק כן גם מלשון הכתוב 'וישב יצחק ויחפור' גו', ולכאורה 'יצחק' לא צריכא דהא בו מדבר ולא נסתלק מדיבורו בו בפסוק שלפניו. וי"ל דבאמת כשהכתוב אומר מעשה אחר מעשה בלא הזכרת שם, אז אי אפשר לנו לשנות סדר הדברים כי הוא סירוס המקרא, וכגון הכתוב שלפניו: "וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם" לא יעלה בדעתנו לפרש סדר המעשים בשינוי (דגם מש"כ 'וילך משם יצחק', לא באה הזכרת השם אלא כדי שהשומע לא יהא תוהה מיהו ההולך, דאפשר שיעלה בדעתו שאבימלך הלך משם כלוט שפרש מאברהם, ולכן 'וילך משם יצחק', שטעמו שהלך משם ולא תטעה לומר אבימלך אלא יצחק, ולא כתיב 'וילך יצחק משם'). ולכן אי הוי כתיב 'וישב ויחפור' ולא הוי כתיב 'יצחק', על כרחן היה לנו לפרש הכתוב סדר הפעולות כסדר כתיבתן והיינו צריכים לפרש כדברי ה'משכיל לדוד' שמידי יציאתו משם שב וחפר את הבארות, אבל השתא דכתיב 'וישב יצחק ויחפור', הוסיף הכתוב שם בעל המעשה להשיאך לתת דעתך זה העושה למה עשה ואימתי עשה ופתח לך פתח לפרש שאין הפעולה במקומה בסדר זמנים אלא נכתבה כאן לאיזה צורך.

ואל תשיבני מלשון רש"י: "וישב ויחפור, הבארות אשר חפרו בימי אברהם כו' חזר וחפרן", דאי דיוקא דהעדר השם יצחק נמי איכא, איבעי ליה לרש"י לאתויי גם התיבה 'יצחק' בהתחלת דיבורו. י"ל דאדרבה, הואיל ורש"י בא לפרש כאן זמן המעשה לפי סדרו בזמן ולא לפי כתיבתו, ולפי זמן המעשה הוא כאילו נכתב אחר הפסוק דידן: 'וכל הבארות אשר חפרו גו' סתמום', ולפי סדר הזמנים מיד איבעי ליה למיכתב החפירה מחדש של הבארות, לכן כותב רש"י בלשונו את הכתוב כאילו נכתב שם, דאילו נכתב מיד אחר הכתוב דידן באמת לא היה נכתב בו לא 'יצחק' ולא 'את בארות המים', אלא הוי כתיב 'וישב ויחפור את הבארות' כו', מעשה אחר מעשה בלא שם, כנלענ"ד.

gh