וָאֹמַ֖ר אֶל־אֲדֹנִ֑י אֻלַ֛י לֹא־תֵלֵ֥ךְ הָאִשָּׁ֖ה אַחֲרָֽי: (חיי שרה כד, לט)

למה נחשב לאליעזר אחיזה במאזני מרמה מה שבקש להשתדך עם אברהם

פירש"י: "אלי לא תלך האשה – אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך". ורבותינו במדרש גינו הדבר כעושק ומרמה, וז"ל (ב"ר נח, ט): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד (לעיל ה), הה"ד (הושע יב) כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב, כנען זה אליעזר, בידו מאזני מרמה, שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או אינה ראויה, לעשוק אהב, לעשוק אהובו של עולם זה יצחק אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי, א"ל אתה ארור ובני ברוך כו'".

מקשים למה דנו אותו ברותחין על שהעלה בדעתו להתחתן עם אברהם אדונו, והוא לא הוציא שקר מפיו ובמה היו דבריו מרמה ועושק. ומתרצים דכל חסרון באמירת האמת וגילויה נחשב למרמה (ר' 'אוצר התורה' למו"ה הגר"א שלזינגר כאן). והגר"י ליפקין מסלאנט זצ"ל ('אור ישראל' אגרת ל) כתב: "...מאמר המדרש, בידו מאזני מרמה, שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או אינה ראויה, כי בודאי אליעזר שהיה שליט ביצרו, לא ישים פניו לדבר דבור קל טרם יתישב וישקול בדעתו אם כשר הדבר, אכן מאזנים שלו מאזני מרמה המה, יען לא היה רק שליט ביצרו, והשקר, הוא המרמה, בלי חפץ תעטרהו, והאמת עדן מרחוק תעמוד. ע"כ. ומשמעות הדברים שאליעזר בעצמו לא היה מכיר בדבר שהוא בא לעשות מרמה ועושק, כי מאזני שכלו לא היו מכוונים ובאה מרמה לידו מבלי דעת.

ובהורמנא דרבנן אכתוב אשר רחש ליבי: יש לומר דעיקר הגנות בדברי אליעזר שכינוהו לעשוק אהב באמת אינו במה שחשק ביצחק לחתן לבתו והיה מחזר למצוא עילה להסב דבר זה, אלא 'מאזני מרמה' משום שהיה מבקש לגרום לאברהם נטיה בשיקול הדעת, דלא היה לו לומר אלא: 'ואם לא תאבה האשה ללכת אחרי מה אעשה' – אבל שאלת המרמה היא יותר מחצי תשובה במה שאמר 'ההשב אשיב את בנך שמה', הוספה זו היא המרמה. והיינו לפי שידע שאצל אברהם יש שני עיקרים בענין השידוך, א) שלא תהיה מבנות הכנעני אלא ממשפחתו, ב) שלא יוציא את בנו יצחק מארץ כנען. והוא כבר ידע שאין אברהם חפץ בבתו שהרי כבר קדם והשביעו שלא יקח לבנו אשה מבנות הכנעני, וגם ידע כזקן ביתו של אברהם את היעוד הגדול של זרע אברהם בארץ כנען ליעשות בה לעם ה', ולכן התחכם לשאול, אם באופן שע"פ דרך הטבע מוכרח אחד משני העיקרים להתבטל מפני קיום משנהו, דשמא באופן כזה מוטב לבטל העיקר של חיתון במשפחת בית אביו כדי לקיים העיקר של הייעוד, והיה דן בינו לבין עצמו שאם כן הדבר, מי מבנות הארץ ראויה להתחתן עם בית אברהם אם לא בתו שהרי הוא הדולה ומשקה מתורת רבו, ודרשו ז"ל (ב"ר נט, ח): "הַמּשֵׁל בְּכָל־אֲשֶׁר־לוֹ (כד, ב), שהיה שליט ביצרו כמותו".

וזה כוונת המאמר: "שהיה משקיל את בתו אם ראויה היא או אינה ראויה", ר"ל, לא שהיה משקיל בעיני אברהם שמא ראויה היא מצד מעלותיה וייחוסה לאלעזר, אלא שהיה משקיל הדבר בעיני אברהם לחשב איזה מן העקרים ראוי שיעמוד עליו ביותר, שהיה מצייר לפני אברהם המצב, דאם יעמוד בכל התוקף על העיקר שלא להתחתן עם בת כנען, ואפילו בתו שלו עצמו שהוא שליט ביצרו, אפשר שיהיה אנוס ליסוג מהעיקר האחר, שלא להוציא את יצחק מארץ ישראל בשום פנים. וההשקלה אם ראויה, כלומר, אם ראויה היא שתנשא ליצחק כדי שלא יתבטל העיקר שלא להוציאו מארץ כנען, או אעפ"כ אינה ראויה, והשקלה זו היא היא – "מאזני מרמה" כיבואר.

והוצרך אברהם להודיע כי אע"פ שהוא שולח אותו טעון גמלים ומתנות הרי כל ענין השידוך הוא למעלה מדרך הטבע, והוא אליעזר עצמו היה יודע זאת כי מעודו ועד היום הזה במלחמת סדום ובכל הרפתקי דעדו עליה בבית אברהם ראה השגחה ניסית גלויה, ולכן דחיקת ענין השידוך לתוך גדרי הטבע על ידו נחשבת כתרמית וכגילוי סוד. וזהו שרמז לו אברהם בתשובתו: "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מבית אבי ומארץ מולדתי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר־לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע־לִי גו' הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ" גו', כרומז הלא גם אתה יודע ומכיר כי כל תהלוכות שהתהלכתי בעלמא דין היו כולם על פי הדיבור ובהשגחה ניסית, וכבוד אלהים הסתר דבר, וראוי שתהא מדה זו כבושה ומסותרה, והעבד בשאלתו מאלץ לגלותה והיא מרמה.

gh