וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ: (חיי שרה כג, ב)

כל שנותיה של שרה עברה בשמחה ובששון, ואיך אנה ה' שתהא עלייתה לגן עדן במאורע של עגמת נפש

ברש"י: "לספוד לשרה ולבכתה – ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה". ומובן דאין הכוונה דע"י דברי המבשר נתקצרו ימיה, אלא הגיעה שעתה ועל ידי מעשה זה ערב שמשה. ויש לשאול מדוע לא זכתה אמנו שרה להסתלק מתוך שלוה ומנוחת הדעת, והרי נאמר בה בקרא דלעיל "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" ופירש"י: "כולן שווין לטובה" ומשמע שווין לטובה במעשים טובים, אך בפסיקתא זוטרתי כתב: "שני חיי שרה – כל שנותיה עברה בשמחה ובששון", ואיך אפשר שחיתום וגמר כל אותן שוים טובות נתסיימו ברגע של צער ועגמת נפש עד כילוי נפש (ועי' מש"כ בשאלה זו ב'טעמא דקרא' להגר"ח קנייבסקי זצ"ל).

והנראה לי, דהנה כל העשרה נסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו, יש לומר שגם שרה אמנו נתנסתה בהם, אף שלא נעשה עיקר המעשה על ידה, מכל מקום היתה עמו בעיצה אחת ובלב אחד. וכעין שמצינו באהרן הכהן שנענש במי מריבה ואע"פ שלא הכה את הסלע ולא דיבר אליו, אלא שהיה עם משה בדעת אחת אחת ובלב אחד, ויש מפרשים על שלא מיחה בו כשבא להכות תחת לדבר. ואם כך במידת פורענות כל שכן לטובה שיש לה לשרה שכר טוב בכל הנסיונות שנתנסה אברהם אבינו.

אך יוצא מן הכלל הוא נסיון העקידה, שלפי המדרשות לא רק שלא נתנה הסכמתה אלא אברהם גם לא הודיעה והסתיר ממנה כל המעשה, ואמרו בתנחומא (וירא כב) שסבר אברהם אם אודיע לשרה נשים דעתן קלה ולא תשמע לי בדבר גדול כזה, ואם איני מודיעה שמא אם לא תמצאנו בבית שמא תטרף דעתה ותחבל בעצמה. ואמרו שם שע"י תחבולה הוציאו, שא"ל בסעודה שרצונו לקחתו ללמוד להכיר את בוראו בית מדרשם של שם ועבר, ואמרה לו קחנו לשלום, ואעפ"כ הוציאו בסתר קודם שיעלה השחר שמא תחזור בה.

ומה שלא ביקש הקב"ה לנסות את שרה בדבר זה, הביאור מה דנקטו במדרש לשון נשים דעתן קלה, אין ר"ל כאן קלה לפיתוי כפירושו בשאר מקום, אלא דעתן קלה מכוח רכות נפשה של האם הישראלית שאינה יכולה לסבול משא כזה וקרובה למיתה בשמעה ציווי זה. ומכל מקום עדיין שייך גם באשה ישראלית צד נסיון בציווי זה, כי אפשר שתתעורר ח"ו למרי והטחת דברים כלפי מעלה. ומיהו אין נסיון זה יכול לבוא לידי בירור בחייה, שהרי אם תעמוד בנסיון היינו שלא תמרוד נמצאת באה על כרחה למיתה שלא בזמנה. ואולם בשעה דבלאו הכי הגיעה שעתה להסתלק מן העולם, אז יתכן שיתקיים נסיון זה. וסיבב המקום ב"ה שיבוא נסיון זה לשרה בבוא עתה, ועמדה אמנו הצדקת בנסיון, והשלימה נפשה למיתה בצידוק הדין, ועי"ז זכתה לשכר גם בנסיון העקידה ונשתווית בשיטה אחת עם אברהם אבינו בכל הנסיונות, לשרות בחופה אחת ובשלחן אחד עמו בגן עדן (ובזה יש למתק לשון הכתוב (כג, א): "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה", דלכאורה כפול הוא, ורש"י פי' "כולן שוין לטובה". ולהאמור י"ל דבא לומר דשלמו שנותיה הקצובות לה מראשית בריאתה, ולא נתקצרו ימיה מחמת העקידה.). רחמנא אידכר לנו זכותא דאברהם אבינו ושרה אמנו.

gh