וַיְהִי֩ כְהוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ אַל־תַּבִּ֣יט אַחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּכָל־הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־תִּסָּפֶֽה: (וירא יט, יז)

למה דברו המלאכים ללוט ברמז 'ההרה המלט' ולא אמרו בהדיא 'ברח אצל אברהם', ולמה לא יצא לוט מן המערה לתור ארץ נושבת, ועוד למה הניח הקב"ה בימי משה לכל המואבים בשביל רות והיה די שיציל משפחתה

מפרש רש"י: "ההרה המלט – אצל אברהם ברח, שהוא יושב בהר, שנאמר לעיל (יב, ח) 'וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה'. ואף עכשיו היה יושב שם, שנאמר (יג, ג): 'וְעַד־בֵּית־אֵל עַד־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה' כו'". ויש להבין למה נקטו המלאכים לשון רמז ולא פירשו לו בהדיא לך אל אברהם.

ונראה, דהנה מתחילה מה שלקח אברהם את לוט בן אחיו עמו לארץ ישראל, לכאורה הוא תמוה דהא כל הנפש אשר עשו בחרן לא מצינו זכרם אחר שהגיע אברהם לארץ ישראל, והטעם ראיתי כתוב דעד שבא לארץ ישראל עסק בהפצת האמונה וז' מצוות בני נח בקרב כל בני נח, ומשנצטווה (יב, א) "לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ גו' וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל", ידע כי ייעודו לייסד אומה מזרעו שיקיימו כל תרי"ג מצוות, ובהיותו עוסק בכך נשמטו הגרים שהיו עמו ונתפזרו. ואם כן יש לשאול למה לקח עמו את לוט, והרי אינו מכלל הזרע שיצא ממנו, ומה עתיד יש לו עם אברהם. אלא שצריך לומר שכיון שהיה ברור לאברהם שיצטרך למצוא לזרעו בני זוג ממשפחתו, וכפי שאכן שלח לבסוף את אליעזר למצוא זיווגו של יצחק, וכן יעקב הוזקק לירד לארם למצוא זיווגו, לכן מתחילה לקח את לוט עמו, כי הכיר בו מידות טובות ושראוי הזרע שיצא ממנו להשתדך עם בניו ובני בניו, ולענין זה צרפו אליו כי אולי ימצא מזרעו שידוך טוב לזרעו. וכמין סמך לזה מצאתי בזוהר (בראשית עט,א): "ואת לוט בן אחיו, מה חמא אברהם לדבקא עמיה לוט אלא בגין דצפה ברוח הקדש דזמין למיפק מניה דוד".

ויש לומר דבאמת שתי בנות לוט כשרות והיו ראויות להשתדך עם זרע אברהם, אך בשעה שיצא מפיו של לוט שאמר לבני סדום (יט, ח): "הִנֵּה־נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ אִישׁ גו'" והפקירן לזנות, פסלן מלהשתדך עם אברהם (וזה כדברי ראב"ע ש'חתניו' ו'לוקחי בנותיו' חדא הם, ולפי רש"י דלוקחי בנותיו היו ארוסים של בנותיו הנמצאות מסתבר שנפסלו לבית אברהם כבר מאירוסיהן). אך עדיין נותר ללוט סבר וסיכוי בבית אברהם על ידי אשתו, שמא תלד לו עוד בת ותהא זיווגו של יצחק. אך המלאכים שהתרו בו (יט, יז) "אַל־תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ" גו', הכירו בו שעתידה אשתו להכשל בזה, ובזה ינתק החבל שחיברו עם בית אברהם, ולכך אמרו 'ההרה המלט' לשון שתופס ב' פירושים, כי באמת לוט כשברח סבור היה לקיים דברי המלאכים לנוס אל אברהם, אלא אחר שנעשית אשתו נציב מלח, נואש מלעשות כן, כי נחתך החבל שנתן לו חשיבות בבית אברהם, וגם מה שנעשית אשתו נציב מלח הוא מזכרת עון לו ולביתו שהם ראויים להענש כבני סדום, והיה בוש לראות פני אברהם כדפרש"י.

ולכן תפס לוט בפירוש השני של 'ההרה', הפירוש כפשוטו, כדכתיב (יט, ל): "וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר", כי ידע כי בישיבתו בהר תסתבב לו איזו תקנה פורתא במה שיקיים דברי המלאך, והכי הוי שע"י זה הוקם זרע מלכות בית דוד, כי כך גזרה היתה מאת המקום שזרע מלכות בית דוד צריך לעמוד מלוט ומאשתו, ובהדי כבשי דרחמנא למה לן.

ובזה מובן למה נשאר לוט לשבת במערה בהר ולא יצא לתור לו ארץ נושבת, דאין לומר דסבר כמו בנותיו שכל העולם חרב, כי ודאי ידע לעשות קל וחומר דמה אם אותו הציל הקב"ה כ"ש את אברהם דודו, וגם המלאכים אמרו לו (יט, יג) "כִּי־מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת־הַמָּקוֹם" דמשמע דשאר מקום על עמדו נשאר, אלא י"ל שהמתין בהר עד שיראה שום תוצאה ממה שהמלאך שלחו לשבת בהר.

ובגמ' ב"ק (לח,ב) איתא: "אַל־תָּצַר אֶת־מוֹאָב וְאַל־תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה (דברים ב, ט), וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק"ו בעצמו, אמר ומה מדינים כו' אמרה תורה צרור את המדינים כו' מואבים עצמן לא כל שכן, אמר לו הקב"ה: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית". וראיתי מקשים וכי משום הא היה צריך להניח לכל האומה, היה אפשר להניח המשפחה שממנה יצאת רות ולהחרים שאר המואבים. והנראה לתרץ דאילו הניח רק משפחה אחת, כשהיו באים לישא בני זוגן היו נזקקין להתערב באומות אחרות, והקב"ה גזר שתצא רות רק מזרע לוט ואשתו כדלעיל, ולכן הניח כל המואבים בעבורה.

ואף כי מצינו שרות היתה גם מזרעו של בלק מלך מואב, כדאמר בסוטה (מז,א): "רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה", ובלק לא היה מואבי, כדפי' רש"י עה"פ (במדבר כב, ד): "וּבָלָק בֶּן־צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא", וכתב: "לא היה ראוי למלכות, מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון מנוהו עליהם לצורך שעה" – מכל מקום הא מנסיכי מדין היה, ומדין הוא מזרע אברהם כדכתיב (דבהי"א א, לב) "וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם גו' וּמְדָן וּמִדְיָן גו', אם כן גם זרעו כשר לבית אברהם, כדמצינו במשה רבינו שנשא בת מדין. אבל שאר אומות לא היה ראוי שיתערב מזרען למלכות בית דוד.

gh