בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ: (לך לך יז, כו)

בעקידה השכים אברהם ובמילה 'בעצם היום הזה' – טעם לדבר

בפרקי דרבי אלעזר (כט): "מהו בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה – בגבורת השמש בחצי היום" (וכן נראה בב"ר מז, ט). הרי שהניח המילה עד הצהריים משום פרסום מצוה. ומקשים והא אברהם מיניה ילפינן זריזות למצוה, וגבי מצות מילה ילפינן לה ביומא (כח,ב): "תניא, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (ויקרא יב, ג) – מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצות, שנאמר (כב, ג): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ וגו'". וב'תורה תמימה' (כאן אות נג) כתב: "צ"ל דכאן מל עצמו במכוון בחצי היום כדי לפרסם הדבר, דבחצי היום כל האנשים נעורים, ויהי' מכאן ראיה דהדור מצוה וכדומה כוונה נאותה באיחור הזמן דוחה מצות זריזין". וכבר האריכו בזה.

ויש להבין דהא הטעם דפרסומי מצוה היה שייך גם בעקידה שלא יאמרו מהסס הוא והיה לו לדחות יציאתו עד הצהריים להראות שאינו מתפעל מדעת עמי הארצות. וי"ל דאדרבה לעלות בנו לעולה הוא דבר קשה ואילו השתהה עד עיצומו של יום, היה נראה כתוהה על הדבר אם לעשות אם לאו, לכך 'וישכם', אבל במצות מילה הכירו הכל שנדחה לעיצומו של יום משום פרסומי מצוה, שהרי עסק בלהודיע לרעיו וקרוביו ולהכין החלפים עבור המילה של כל עבדיו, יליד בית ומולדת חוץא)

אך לגוף השאלה למה ברית מילה עשה אברהם אבינו בעיצומו של יום ולעקידת יצחק השכים בבוקר, יש לומר גם בלא הטעם דפרסומי מצוה, אלא משום דדרך הצדיקים בשביל להגיע למצוה בעיצומו של יום צריכים להתחיל הכנה השכם בבוקר, וכאן במצות מילה כתיב "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם" היינו המצוה עצמה, אבל להכנה אליה ודאי השכים בבוקר בבוקר. ואילו גבי עקידת יצחק, הא לא כתיב 'וישכם אברהם בבוקר ויקח את המאכלת לשחוט את בנו', אלא "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ", היינו הכנה דרבה לכבוש את החומריות לשעבד דעתו וליבו לרצונו יתברך שמו, והא ודאי בעינן להתגבר כארי בהשכמה.

gh