ביאור חדש במדרש פליאה "מכאן ששוחטין לחולה בשבת"

אִמְרִי־נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב־לִי בַעֲבוּרֵךְ גו'. בספרים רבים מובא מדרש בלשון: "מכאן ששוחטין לחולה בשבת" והוא מדרש פליאהא).

והגאון ר"י אייבשיץ בספרו 'מדרש יהונתן' (לך לך מאמר כב) ביאר, ע"פ מה דאיתא בגמ' יומא (פג,א) דמי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל תחילה, ואם צריך לבשר ויש בהמה שצריכים לשוחטה ובשר נבלה מוכן, נפסק להלכה בשו"ע או"ח (סי' שכח) דשוחטים לו ואין מאכילין אותו נבילה. וביאר הר"ן ביומא (ד,ב מדפי הרי"ף) הטעם בזה, דאיסור נבילה עובר על כל כזית ממנה והוי הרבה לאוין וחמירי מלאו אחד של שחיטה בשבת. עפ"ז יש לומר, שכאן חשב אברהם אבינו אולי זאת היא מחשבתם של המצרים, דמוטב לעבור לאו אחד ולהרגו מלעבור הרבה עבירות על כל ביאה וביאה דאשת איש, ובני נח מצווין על העריות ושפיכות דמים, לכן אמר אברהם לשרה אִמְרִי־נָא אֲחֹתִי אָתְּ וממילא אין כאן איסורים, ובכך וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.

והנלענ"ד בזה ע"פ מה שמצאתי בשו"ת רדב"ז (ח"ד, סי' אלף ר), בטעם ההלכה הנ"ל דשוחטין לחולה בשבת אע"פ שאפשר להאכילו נבלה, ולא הסכים שם לטעם הר"ן הנ"ל, אלא כתב שם וז"ל: "...עוד אני אומר בטעמו של דבר כי אין דיחוי שבת מוטל על החולה אלא על כל ישראל העומדים עליו, וכיון שכן אינן רשאים להאכילו בידים דבר איסור כדי להקל חילול שבת מעליהם, שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך". כלומר שאת האיסור של שחיטה וכל האיסורים התלויים בה אנו עושים בעבור החולה שיש בו סכנה, משא"כ אם נאכיל אותו נבילה אזי החולה עצמו עושה את האיסור, וזה אינו ראוי, שכן אנו אומרים לחולה שיחטא כדי שנזכה אנו.

ונראה ביאור דברי הרדב"ז, כי כמו שמצינו באיסורי שבת שהכל תלוי באורחא דמלאכה, ועל ידי שינוי קל משתנה הדין, כי המוציא קליפת אגוז מן הקערה חייב חטאת ואם הוציא אגוז מותר לכתחילה, הכי נמי ס"ל לדרב"ז בהיתר השחיטה לחולה, דהוא דוקא ע"י אורחא דטיפול, כי דרך החולים והמטפלים הוא שהמטופל מוטל במטה והרופאים או הקרובים מטפלים בו, וכשהותר הדבר לשחוט לחולה לא הותר הדבר אלא טיפול כדרכו, אבל טיפול החולה לעצמו לא הותר כי אינו דרך טיפול (ואפילו אין שם מי שישחט בשבילו, אם לא שאכילת שחוטה דוקא היא עצמה לצורך פיקוח נפש שאז הותר הכל).

עכ"פ חזינן דגבי פיקוח נפש, ההסתכלות הנכונה היא שהחולה במרכז והסובבים והקרובים אליו עיניהם נשואות אליו לצרכיו. ועפ"ז יתכן לפרש המדרש פליאה הנ"ל דיליף מלשון הכתוב 'אִמְרִי־נָא אֲחֹתִי אָתְּ' שהוא לשון עקיף ומפותל, שהרי יותר פשוט שיאמר או 'אמרי נא אחי הוא'ב), אלא יש לומר דלשון הכתוב בא לרמז דגבי הצלת נפשות ההסתכלות היא שהחולה מוטל במיטה והסובבים עוסקים בהצלתו כסברת הרדב"ז.

gh