נח - נהורא

נח

וַֽיְהִ֥י מוֹשָׁבָ֖ם מִמֵּשָׁ֑א בֹּאֲכָ֥ה סְפָ֖רָה הַ֥ר הַקֶּֽדֶם: (נח י, ל)

ייחוסי האומות הקדמה לפרשת המגדל, ומחזור גדול וקטן במליצת הכתוב

רש"י להלן עה"פ ויהי בנסעם מקדם (יא, ב) כתב: "שהיו יושבים שם, כדכתיב למעלה ויהי מושבם וגו' הר הקדם, ונסעו משם לתור להם מקום להחזיק את כלם, ולא מצאו אלא שנער".

והרמב"ן שם הביא דבריו והקשה, וז"ל: "ואין זה נכון, כי תולדות שם לבדן הם שנאמר עליהם כן, ולמה ייחס הפלגה עליהם, כי בני יפת ובני חם רבים מהם. ועוד, כי מושבם בארצותם היה ממשא עד הר הקדם, והפלגה היתה טרם שהיה מושבם, כי לא באו בני יפת מאיי הים אל הבקעה אשר בארץ שנער. אבל בהפלגה הפיצם השם על פני כל הארץ ואז הושבו בארצותם לגוייהם". וראה מזרחי וגור אריה שתירצו בטוב, ומ"מ מודים לדברי הרמב"ן דהפסוק ויהי מושבם מיירי בבני שם בלבד.

ושערי תירוצים לא ננעלו, ואשר עולה בעניות דעתי לתרץ אכתוב בנטילת רשות. די"ל דבאמת רש"י סבירא ליה דהכתוב ויהי מושבם כו', אינו מדבר רק בבני שם אלא בכל משפחות בני נח כולם, והדין נותן כן דלמה פירש מושבם של בני שם ולא פירש תחומם של בני יפת ובני חם. דאחר שמנה בני יפת כתיב (י, ה): "מאלה נפרדו איי הגויים בארצתם איש ללשונו גו'", הזכיר פרידתם ולא כתב גבולם, ואחר שמנה בני חם כתיב (שם, כ): "אלה בני חם למשפחתם ללשונתם בארצתם גו'", ולא כתב תחום תפוצתם (ויש לאומר לומר דשאני חם ויפת לפי שארצותם רחוקות ושמא יש ביניהם מדברות וימים אבל גבול בני שם היה רצוף לכך הזכיר תחומם. ועל האומר להוכיח שכן הוא, ולבד זאת עדיין אין בזה טעם להזכיר תחום מושב בני שם לפני הפלגה, והיה יכול לסיים גם כאן: אלה בני שם ומשם נתפשטו וכדו', אך למש"כ הטעם הוא להודיע שהיו דרים בצפיפות כאשר יבואר).

ואמנם כתב לפני כן (שם, יט): "ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה גו'", דעל זה י"ל דמשום חשיבות ארץ כנען שהקב"ה עתיד להבטיח ארץ כנען לגבולותיה לאברהם הזכיר גבולם הקדמון. אך פשיטא שאין גבולי ארץ כנען כוללים ישיבת כל בני חם, שהרי בני חם (שם, ו): "כוש ומצרים ופוט וכנען", וחוץ מכנען כולן באפריקי, נמצא שלא תחם הכתוב לא גבולי יפת ולא גבולי חם ורק אחר משפחות שֵׁם כתב תחומי מושב.

לכן סברת רש"י ד'ויהי מושבם' היינו תחום מושב כל משפחות האדם, וישבו שם בדוחק לפי ריבוי שבעים משפחות שהיו פרין ורבין והוזקקו לתור להם מקום להתפשט, וכתוב זה הוא הקדמה לפרשה הבאה של מעשה המגדל כדפרש"י.

ועפ"ז אפשר להמתיק סדר מנין האומות בכתובים, דלכאורה למה לא הקדים לפרש בני שם כמו שמקדימו בכל מקום ובהולדתם (ה, לב): "ויולד נח את שם את חם ואת יפת", ופירש"י: "והלא יפת הוא הגדול, אלא בתחלה אתה דורש את שם שהוא צדיק, ונולד כשהוא מהול, ושאברהם יצא ממנו וכו'". וגם הוא הנביא באחים ככתוב (ט, כו): "וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם גו'". וכך הקדימו בדברי הימים (דה"א א, ד). אך יש לומר דמנה אותו כסדר תולדתו באחרונה על שם שאותו מקום ממישא ועד הר הקדם שישבו שם כל המשפחות הוא מכלל חלקו של שם, ככתוב (י, כא): "וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם־הוּא אֲבִי כָּל־בְּנֵי־עֵבֶר", ואותם מקומות בעבר הנהר הם, דאילו בני יפת נפוצו צפונה לאירופא ובני חם דרומה לאפריקי (עי' 'תורת משה' להחת"ס עה"פ והכנעני אז בארץ) ואילו בני שם כדקאי קאי ונשאר חלקם במקום מושב אבותיהם הראשונים מאדם הראשון ואילך. ולכן הזכיר בני שם אחרון כי רצה להזכיר אחריו תחום מושב כל המשפחות עד מגדל בבל, והיו כולם יושבים כולם בתחומו, ואילו הקדימו כמשפט חשיבות לא היה הכתוב 'ויהי מושבם' גו' יכול לכלול גם את בני יפת וחם שעדיין לא הזכירם.

ואמנם אילו הקדים הכתובים שאחריו (לא־לב): "אלה בני שם למשפחתם גו', אלה משפחת בני נח גו'" לכתוב דידן "ויהי מושבם", לא היינו מסתפקים שמא אין כוונתו לדבר במושב כל המשפחות, אך כאמור רצה הכתוב לרמז שהיה זה בתחומו של שם.

אך יש לומר עוד, והוא דבר דק שאני מסופק שמא דרך רחוקה היא אבל אכתבהו והמעיין יבחר. והוא דמצינו דוגמא לדבר שהכתוב מונה מנין דברים ויש במנין מחזור גדול ומחזורים קטנים, והדוגמא היא פרשת המועדים בסדר אמור (ויקרא כג, ד־מד), ויש בפרשה ההיא מחזור גדול של כל המועדים שיש בהם קרבן, ויש בכללה מחזורים קטנים של כל מועד ומועד לעצמו, וחזינן דהואיל והזכיר המועד מזכיר גם מצוות הנוהגות בו (ומצוות הנוהגות בעקבו, כגון: לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ גו', פסוק כב). וכשהגיע למחזור הקטן האחרון שהוא מחזור חג הסוכות ושמיני עצרת והזכיר האִשֶּׁה הקרב בהן פסק דיבורו במחזור הקטן, ואמר כמסלק דיבורו (לז): "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' גו'". ורק אחר כך חוזר לסיים המחזור הקטן של חג הסוכות ככתוב (לט־מג): "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי גו' ולקחתם לכם ביום הראשון גו' בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים גו'". ואפשר להסביר דרך מליצת הכתוב, כיון שהתחיל הפרשה (כג, ב): "מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ גו'" והיה רצון הכתוב למנות המועדים שיש בהם קרבן מוסף "אִשֶּׁה לַה'" כדמסיים, אלא שאגב שהזכיר כל מועד הזכיר גם מצוות הבאות עמו, אבל תיכף שהזכיר המועד האחרון במחזור הגדול והזכיר קרבנו, הפסיק להודיע שהושלם המנין של המועדים שיש בהם קרבן אשה לה', ואחר כך חוזר להשלים פרטי המחזור הקטן של חג הסוכות.

ואם כנים הדברים שם, אולי אפשר כעי"ז לומר כאן, דמתחילת הפרשה של בני נח היוצאים מן התבה, יש במכוון להודיע לא רק סדר יחוסי האומות, אלא היא כולה גם הקדמה לפרשת המגדל, לומר ששבעים משפחות היו והיו דחוקים במקום אחד ונסעו משם לתור להם מקום, ונתגלגל הדבר שעשו מגדל ומשם נפוצו. ולכן כיון שהשלים מנין שבעים המשפחות בסיום מנין בני שם, רצה הכתוב להודיע שהגיע לתכליתו במחזור הגדול של מנין שבעים המשפחות שנדחקו במקום צר עד שיצאו מהר הקדם, והודיע זאת במה שכללם במאמר 'ויהי מושבם' גו'. ואחר כך חזר להשלים המחזור הקטן של בני שם. כנלע"ד והבוחר יבחר.