וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם הֽ': (בראשית ד, כו)

השתלשלות תעיית האומות אחר האלילים — איך לא פסקה במבול

ידועים דברי הרמב"ם בראש הל' עבודה זרה (פרק א, הל' א־ב), וזה קיצור לשונו: "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם כו' ראויין הם לשבחם ולפארם כו', ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני כו', ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות כו', וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום כו', אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו כו' אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר כו'.

ויש כאן תימה לכאורה, ולא מצאתי שנגעו בה המפרשים. דאיך מפרש הרמב"ם סדר השתלשלות של י"ז דור רצופים מאנוש ועד אברהם אבינו, והרי בדור המבול (שבאמצע דורות הללו) פסקה שלשלת הטעות, שהרי נמחה כל היקום וכל אשר נשמת חיים באפיו מתו ולא נשתיירו אלא דרי התיבה, אשר הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה, וראו את דורם מת כלה בעוון החמס, הכולל ג' עבירות החמורות (ב"ר לא, ו), ואיך לא שבו מטעותם ומן החמס אשר בכפיהם ובמדעם, ובכלל דרי התיבה היו נח ושם בנו שהם מן היחידים שהיו מכירים בשמו של הקב"ה גם לפני המבול כמפורש ברמב"ם הנ"ל, והם היו עיקר יושבי התיבה וראשי הדור ואיך לא השפיעה הנהגתם על שאר דיירי התיבה לשוב מן הטעות שהחלה בימי אנוש, והרי מצינו שמעוון עריות חזרו בהם, כדאמר במדרש (ב"ר ע, יב, ובכ"מ): "משעה שלקה העולם במבול עמדו האומות וגדרו עצמן מן הערוה", ואמאי לא גדרו עצמן מן העבודה זרה ואביזריה נמי. ואפילו אילו נימא שבאוולתם דבקו בטעותם, אין זאת אלא חטא בשאט נפש ופשיטת יד כלפי מעלה בחוצפה, אך לא כטעות המשתלשלת מדורות קודמים לדורות הבאים מתוך העדר התבוננות ושימת לב גרידא כפי שהסבירה לנו הרמב"ם בארוכה.

וצריך לומר, דבאמת רק נח ושם בנו היו דבקים באחדות ה', והם הכירו שגם בעוון עבודה זרה בא המבול, אבל חם ויפת לא קיבלו, ואדרבה, היו טוענים כלפי נח ושם בנו, דח"ו ממה שלא הזכיר הקב"ה בעוון הדור בפירוש אלא גזל (כפשטה הכתוב 'כי מלאה הארץ חמס') ועריות ('כי השחית כל בשר את דרכו') משמע דאין העבודה והכיבוד לממוצעים בכלל עוון הדור, והחזיקו בטעות אנוש שיש ח"ו לכבדם והעתיקו טעותו מדורות שלפניהם לדורות שאחריהם.

והטעם למה לא הזכיר המקום בהדיא את חטא עבודה זרה בכלל עוון הדור, י"ל דהרמב"ם לשיטתיה, דלדעת רבים דעתו דאין בני נח מוזהרים על השיתוף (עי' באריכות פתחי תשובה יו"ד סי' קמז אות ב, ובפשיטות בחת"ס ב"ב נט,א ד"ה והנלענ"ד, ובכ"מ), ולכן בא הדבר ברמז בל' 'חמס' הכולל גם עבודה זרה, והרמז רומז שמתוך השיתוף עתידים לבוא לע"ז ממש שגם בני נוח מוזהרים עליה, ומ"מ מטעם עוון ע"ז לעצמו עדיין לא נתמלאה סאתם באותו דור שיחול שם עיקר עונש המבול כבא על עוון זה, ולכן לא נזכר בפירוש בדברי המקום ב"ה.

gh