סתמה התורה טעם פסול קרבנו של קין, וסתימתו הוא פתרונו

יש להתבונן למה לא פירשה התורה מפני מה נפסל קרבנו של קין ולא נתקבל ברצון, דדומה שנסתם הדבר בכוונת מכוין ורק ברמיזה נרמז, וכן נראית רמיזת ראב"ע שכתב (בפסוק ג): "ובעבור שכתוב 'מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ', יש סמך כי לא הביא קין מן הבכורים" – משמע דטפי הוי ניחא ליה אילו נתפרש, אבל מתוך שלא נתפרש הדבר הוצרכנו ללמדו ברמיזה, והדבר צריך טעם.

ועוד יש לשאול, מה סבר קין במה שהביא קרבן פחות, כדפירש"י: "מפרי האדמה Z מן הגרוע, ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה", מה ראה לשטות הזאת, והלא ביקש להביא קרבן לה' להתרצות לפניו, ואיך לא העלה על דעתו לחשוש לענין הכתוב (מלאכי א, ח): "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ", אדם שמבקש להביא דורון לחבירו מביא מן המובחר, כל שכן המביא לגבוה מעל גבוה.

ועוד יש להבין למה לא פירש לו הקב"ה לקין את חטאו, שהרי נענה לו להוכיחו וגם לפייסו על חרון אפו ונפילת פניו, שאמר לו (ד, ז): "הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" גו', ואילו היה הקב"ה אומר לו, "תן דעתך שאין דרך הכבוד להביא קרבן פחות לפני" אולי שהיה נותן אל ליבו ונמנע האסון וכל מהלך השתלשלות הדורות היה באופן אחר.

והנראה לי דקין שהביא קרבן בא בכוונה טובה, ורמז גדול רמז במה שהביא זרע פשתן לקרבנו. כי בא לתת תודה על החכמה היתירה שנתן הקב"ה בו ובזרעו. דהנה חזינן דקין היה אבי כל החכמות, דכל הסתעפות החכמות בעולם יסודן בבני בניו של קין, חכמת הנגינות – "וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל־תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (ד, כא), חכמת החרושת והברזלא) – "וְצִלָּה גַם־הִוא יָלְדָה אֶת־תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל־חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל גו' (שם, כב), חכמת העירונות ויישוב אוכלוסין, קין עצמו – "וַיֵּדַע קַיִן אֶת־אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת־חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר" (ד, יז). ואילו נאמר בהם "הוא החל להיות לוטש נחושת וברזל" וכיו"ב, היה משמע שהוא התחיל ואחר כך באו אחרים ולמדו לעשות כן מדעת עצמם, אבל כשאמר "אבי כל..." משמע שהחכמה של כל הדורות היא השתלשלות והסתעפות ממה שחידש והמציא אביהן של כל אלו. ונכון לומר כל אותן החכמות שרשן בקין עצמו, כי הוא היה המובחר שבילודי אשה, כי היה בן בכור לאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה, ונולד לפני החטא, וידוע כי כל הקרוב קרוב לאדם הראשון יותר נעלה בתכונותיו ובכוחותיו הטבעיים, והיה בעל כוחות וכשרונות עצומים וכל החכמות שיסדו בני בניו היו בשורשן בו עצמו.

וי"ל דקין עצמו בחר בעבודת האדמה כי רצה לחדש בה חכמת החלקאות, והפקת דבר מתוך דבר, השבחה ועילוי יותר ויותר על ידי כמה מלאכות וזיקוקין שעושין ומשביחין מפרי האדמה הטבעי. ולכך הביא זרע פשתן שעל ידי כמה וכמה מלאכות ועיבודין הנעשין בחכמה ובתבונה נעשין לכלי פשתן שהם מובחרים שבבגדים, וגם הזרע עצמו מוציאין ממנו שמן שמערבבין בו סממנין ונעשה השמן הטוב והמובחר לצבוע בגדי צבעונין שיעמדו לימים רבים, והביא קרבנו זרע פשתן להודות על החכמה והבינה היתרים שנתן המקום בליבו להפוך חומרים פחותים אלו לכלים ותשמישים מובחרים המועילים לאדם וליישובו בעולםב).

אלא שמעתה יותר יש להבין, אם כן למה לא נתקבל קרבנו. והנראה כי הבוחן כליות ולב ראה וידע שקין לא בא הביא קרבנו בלב נקי ובתודה גמורה, אלא עירב עימה לבישת גאות על יתרת החכמה שבליבו, ונעשה כדוחק רגלי שכינה וכאומר אני דומה ליוצרי, מה הוא יוצר ובורא אף אני ממציא ומחדש, וכהסתת הנחש לחוה (תנחומא תזריע ט): "מה הוא בורא עולמות אף אתם תבראו עולמות כמוהו, שכל אומן שונא את אומן כמותו". ואף כי גם הוא ידע שאין דומה בריאה יש מאין ליצירה של יש מיש, כיון שנכנס אבק מינות בליבו של אדם אינו פורש מידיעתו זו, ואדרבה מתרהב בכך שאע"פ שהוא מוגבל ומצומצם בכוחותיו יש בו הכוח להפליא פלאות ביצירתו, כי יותר נחשב בעל כישרון המנגן שיודע לנגן בכינור שאין בו אלא מיתר אחד מאשר המנגן בכינור שיש בו ארבעה מיתרים. ולכן לא נרצה קרבנו של קין ונמאס.

אבל הבל בא ברוח שפלה וכתלמיד אצל רבו אפילו לגבי קין, שהרי כתיב (ד, ד): "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם־הוּא" גו', כלומר לא נתקנא באחיו שעלה הדבר בליבו תחילה לחדש את עבודת הקרבנות לפני ה', אלא אדרבה רצה להתלמד לעשות כמוהו, ולהביא גם כן קרבן ממלאכתו. ונרצה קרבנו כאמור (תהלים נא, יט): "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" וגו'.

ועתה נותר לבאר למה לא פירש המקום לקין את חטאו, שמא ישיב אל ליבו ויתקן את מעשיו. ונראה דענין זה היא בבחינת השאלה הנצחית "מפני מה יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו", כי קין שבעיני עצמו עשה מעשה טוב שראוי לזכות בו שכר והוא נדחה ונפסל, אם כן הוא סבור להיות צדיק ורע לו, ואילו היה הקב"ה מבאר לו סורחנו, היה נעשה בזה קביעת סדר בעולם, כי כל דבר בהנהגת ה' בעולם אם אינו מובן לאדם, ראוי שהקב"ה יבארו ויסבירו. וזה לא יתכן כי אין העולם יכול לעמוד בהנהגה זו, שהיא הנהגה במידת הדין, כי עולם הנברא במידת הדין מיד רואין הבריות איך ולמה כל מאורע שיארע בעולם כדין וכמשפט נעשה. והקב"ה ראה שאין העולם מתקיים בכך ולכן מוכרח שיהיה הדבר מכוסה. כי אם רואה אדם שיסורין באין עליו, עליו מוטל לפשפש במעשיו וכו' עד שיכיר וידע על מה הוא נענש וישוב ושב ורפא לו.

ויש לפרש בזה הפסוק: "הלא אם תיטיב שאת", כלומר אם תפשפש במעשיך ותחקור למה לא נרצה קרבנך, אז תכיר בקלקלתך ותמצא מנוח ושב ורפא לך, "ואם לא תיטיב" שתעמוד על דעתך שלא נעשה עמך כשורה ועברה עליך מידת הדין, אזי "לפתח חטאת רובץ" – כלומר, הלא גם אם אבאר לך סורחנך ותתיישב דעתך לפי שעה, הרי למחר ולמחר שלאחר זמן שוב תעלה השאלה, כי תדמה בעיניך ששוב עברה עליך מידת הדין בענין אחר ותשוב לסרבנות ומרי.

כנלע"ד ביאור פרשה סתומה זו, ואם שגינו ה' הטוב יכפר בעד.

gh