וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים| לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד: (בראשית א, ה)

תירוץ חדש לקושיית ה'אמרי אמת' במה נזונו המלאכים עד ער"ש

ברש"י: "יום אחד – לפי סדר לשון הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון, כמו שכתוב בשאר הימים שני, שלישי, רביעי. למה כתב אחד, לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו שלא נבראו המלאכים עד יום שני, כך מפורש בב"ר". בספר 'פרדס יוסף' מביא קושיית הרה"ק בעל ה'אמרי אמת' מגור זי"ע (בהערות שבראש הספר אות לד), מהמובא ביומא (עה,ב) דעת ר' עקיבא, "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ (תהלים עח, כה), לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו", וקשה דבמשנת אבות (ה, ו) שנה את המן עם עשרת הדברים שנבראו ערב שבת ביה"ש, וא"כ מה אכלו משנבראו בשני ועד ביה"ש של יום השישי. ותירץ שאינם צריכים למזון בכל יום, ועיי"ש עוד תירוצים.

ואשר חנני השי"ת בשפלנו וזכר לנו במרגניתא טבא אכתוב. דהמלאכים אין צריכים למזון כלל שאינם הווים ונפסדים כבשר ודם, וענין המזון אצלם הוא עליה ושכר חלף עבודתם, כי קבע הקב"ה חוקי מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא ומן התחתונים נכיר בעליונים, וכעבדים המשרתים את המלך המקבלים חק מאת המלך חלף עבודתם, כן הוא למעלה מקבלים את המן בעבור שירותם לפני מלך עליון. ועבודתם של המלאכים היא לשורר לכבודו של הקב"ה שברא את עולמו בתכלית השלימות. ואולם אין אדם ולא מלאך אומר שירה באמצע מלאכה ובאמצע הבנין אלא בגמרו וחותמו, ועד שלא באנו לערב שבת בין השמשות שנבראו בו עשרה דברים לא בא העולם לתכלית שלימותו לא אמרו המלאכים שירה, ומשנבראו עשרת הדברים אז בא לתכליתו ואז רננו יחד כל כוכבי ערב ובני אלהים אמרו שירה וקבלו שכרם משלם.

וי"ל דלכן מנהג ישראל לשורר ולומר זמירות בשבת, זכר לשירת המלאכים הראשונה שהתחילה לשבת. ונזכה לקבל שבתות מתוך רוב שמחה.

והר"ש קסלר שליט"א במכתבו אלי הראה מקומות בדברי רבותינו דמשמע שאין המלאכים אומרים שירה בשבת (עי' תוס' סנהדרין לז,ב בשם תשובת הגאונים), ומקומות דמשמע דמיום שנבראו אומרים שירה (ר' רהיטת לשון רבה"ק כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע בהתוועדויות תשי"ד ח"א עמ' 110), ושקיל וטרי טובא בדבר לראות היעמדו דברינו לפיהם אם לאו. ולבסוף מסיק דדילמא כתנאי שייכא הכא, דבזוהר חדש (בראשית יז,א) מובא בזה"ל: "הכי תנינן עד שלא נברא העולם לא היה מי שיקלס להקב"ה ויכיר אותו כיון שברא עולמו ברא המלאכים וחיות הקדש השמים וכל צבאם וברא את האדם וכלם מוכנים לשבח ליוצרם ולפארו, ועדיין לא הוה פאר ושבח לפניו עד שנכנס שבת ושקטו כלם ופצחו רנה ושבחה העליונים והתחתונים ואז ישב על כסא כבודו". הא לנו מגדל עוז לסמוך הדברים אליביה וברוך שהנחני בדרך אמת.

וגם מה שאומר הזוהר 'ופצחו רנה ושבחה העליונים והתחתונים' הוא ג"כ מורה שאדה"ר וביתו אמרו שירה בשבת בראשית.

gh